YOU&I

פרק 10- כלום לא נמשך לנצח

''תתארו לכם קצת אושר
כי הוא כל כך כל כך נדיר כאן
עיר מגניבה בתוך החושך ושנינו בשמיכה
והיא מלטפת אותי ואומרת לי
מחר יקרה מה שרצית
והיא מלאה השתקפויות של עצב
ושמחה''

- שלמה ארצי -

☆

אבישג

צחקתי ממשהו שעומרי אמר. הוא לא הפסיק להצחיק אותי כל הערב. ישבנו במרכז, רק אני והוא ועוד כמה אנשים לא חשובים. ישבתי על ספסל לצד עומרי. אדל, נוי ומעיין ישבו מצידי האחר ומרפקו אותי בלי הפסקה בכל פעם שחייכתי לכיוון עומרי.

"לכו תמצאו לכם חיים רווקות נואשות!" צעקתי עליהם בהתרסה. שלושתן צחקו וקמו מהספסל.

"נשאיר אתכם קצת לבד." לחשה אדל וחייכה חיוך סוטה.

"לכי מפה," עניתי מובכת, יודעת שעומרי מתפוצץ מצחוק לידי.

"ורק שתדעי, שאני לא עומדת להיות רווקה עוד להרבה זמן." קרצה לי כשדחפתי אותה על מעיין.

"היית מתה." גלגלתי עיניים וחזרתי לשבת ליד עומרי. הוא שילב את ידו בידי.

"חברות שלך נחמדות."

צמצמתי עיניים לעברו. "אתה לא צריך לשקר."
"טוב.. הן קצת נועצות מבטים." פרצנו בצחוק מתגלגל.

"הם חטטניות שזה משהו. ורכלניות. תתרחק מהם קיצר."

"אני צריך להכיר את חברות שלך, חברה שלי." הוא אמר ונישק את שקע צווארי נשיקה ארוכה.

"עומרי.. יש פה אנשים." אמרתי בלית ברירה. רציתי שהוא ימשיך, אבל לא כשכל המרכז מסתכל עלינו. הוא התרחק ממני וחייך אליי במבוכה.

"מצטער, לפעמים היופי שלך משכר אותי."
צחקתי.

"מה זה פה אנחנו רומיאו ויוליה?"

"אנחנו מי שאנחנו רוצים להיות." הוא שם את ידו ברכושניות סביב כתפיי.

"אוי לא.." אמרתי כשראיתי הר של בנות מתקרב אלינו בדהרה.

"בואו יש אמת או חובה. כלללל המרכז משחק." הקול של אדל היה טיפה שיכור, אבל לא דאגתי יותר מידי, היא תמיד יודעת איפה הגבול.

היא תפסה את ידי וביד אחרת את ידו של עומרי ובכוח שלא ראיתי אצלה קודם גררה אותנו לדשא.

"אין לי כוח לזה."

"נו מ'כפת לך זונה יהיה כיף." אדל ניערה אותי וצחקה.

"טוב נו," נכנעתי והתרווחתי על הדשא. ראיתי אותה ולפחות עוד עשרה בנות ממשיכות לאסוף אנשים ולהושיב אותם על הדשא. בערך פעם בחודש עושים את משחקים האלה, רק כשמביאים שתייה וכשהאנשים זורמים.

עומרי התיישב לידי וחייך אליו. נשענתי עליו בנוחות וחיכיתי שיתחילו. זה עובד ככה: את המעגל הענקי של המרכז מחלקים ל3 מעגלים קטנים באקראי. רוב האנשים מכירים את כולם, יש רק שני תיכונים בעיר הזאת כך שמי שרוצה יכול להחליף מעגל, אבל זה כיף כי אז אתה מכיר אנשים חדשים ועושה איתם צחוקים ופדיחות ואין מבוכה או משהו כזה. בדרך כלל אחת מהפרחות מהתיכון שלנו היא המארגנת, לכן לא הופתעתי כשיערה עברה וחילקה באקראי את המעגלים.

היא זרקה בקבוק ריק לכל מעגל וצעקה "אפשר להתחיללל." בקול שיכור. לכל מעגל הוצא כמה שישיות של בירות, שבדרך כלל אבא של יערה הטחונה קונה כל פעם שבאים למרכז. אני לא כל כך אוהבת את זה, אבל אין לי בעיה עם אלכוהול בכללי. עומרי לקח בירה אחת והניח לצידנו.

סקרתי את המעגל בעיניים סקרניות. הבחנתי בדורי, באביתר (שיכול לקפוץ לי!), בליאו, ביערה וחמשת הא', ובמישהי שהייתה מאוד מוכרת לי מאיפשהו.

"אני צריכה לבדוק משהו." אמרתי והתרחקתי מעומרי, לכיוונה.

"הייי אלינור." התיישבתי לידה. היא ישבה עם חבורת פריקים, לבושים ונראים בדיוק כמוה. הופתעתי שהם באים לאירועים חברתיים כאלה.

"אני מכירה אותך?" היא שאלה בעוקצנות. החיוך ירד מפניי.

"כן.. אבישג.. מהאוטובוס היום?"

"אני צוחקת!!" אלינור חשפה חיוך מסנוור כלפיי ונאנחתי בהקלה.

"תכירו את אבישג, סיפרתי לכם עליה." אלינור הציגה בפניי את תום, הילי, אתל וקרטר.

היא שאלה אותי אם אני רוצה להיות לידם במשחק הזה. שאלתי עם עומרי גם יכול לבוא. הם הסכימו וקראתי לעומרי, שנראה קצת מופתע מהחברים החדשים שלי. אבל הוא חייך ואמר שלום והיה מקסים ולא שפט אותם אפילו פעם אחת.

הלילה הזה היה כל כך כיף. באמת או חובה הייתי צריכה להתנשק עם עומרי, לרוץ סביב המעגל שבע פעמים ולשיר בלדה רוסית עם אף סתום. שתיתי ממש מעט, ועומרי שתה טיפה יותר אבל לא הראה כל סימן לירידה מהפסים. כולם השתחררו, שתו, צחקו ורקדו הרבה אחרי שהמשחק נגמר. עומרי הצמיד אותי לדשא ונישק אותי בצורה אגרסיבית שחיבבתי מאוד.

"לכו תמצאו מקום אחר להתמזמז!" שמעתי את אדל קוראת בקול מוזר ועשיתי לה אצבע שלישית. לא משתי מעומרי אפילו לשנייה, וכל תא בגופי רקד מאושר צרוף. שרירי הפה שלי התעוותו כבר מרוב צחוק ונשיקות, עד שלא יכולתי לצחוק יותר. האמנתי שהכל יישאר ככה, מושלם. וטעיתי. הייתי צריכה לדעת שאושר כזה לא נמשך לנצח. שכלום לא נמשך לנצח.