YOU&I

פרק 35 - עולם בלעדיו

אבישג

"תחזרי לכאן מיד!" צעקת השומר לא הזיזה לי. אני כמו זומבי, מציבה לעצמי מטרה והולכת לעברה. אוטמת את כל שאר העולם ולא חושבת על שום דבר ועל הכל. הנחתי שהוא לא יצפה אותי יוצאת מבית הספר.

השער תמיד פתוח אבל אף תלמיד לא טיפש מספיק כדי לחשוב שהוא יכול לחמוק מבית הספר מבלי שהשומר, שעומד כמה מטרים משם, לא יראה אותו עושה את זה. אז אני מניחה שאני טיפשה. אבל זה לא עניין אותי באותו הרגע.

כל אירועי היום עם אדל הכבידו עליי כמו אבנים. הרגשתי שאני מתקשה לזוז, ואני חייבת לעצור ולהתעשת על עצמי. אבל לא עשיתי זאת. במקום זאת הידקתי את הלסתות שלי זו לזו בנחישות, מגבירה את קצת התקדמותי.

המטרה שלי הייתה הביתה, וזה היה הדבר היחידי שהרשיתי לו למלא את ראשי. חשבתי על הבית. כמה נעים יהיה לי להיכנס לתוך מקום שאוהבים אותי בו. אבל אז, חשבתי על מור. היא הולכת להיפרד היום מאלירן, אבל זה לא ישנה את העובדה שהיא סבלה בגללי. בסופו של דבר, כולם סובלים בגלל אבישג.

עברו מספר דקות בו הליכתי המהירה גרמה לדפיקות לב מרובות בחזי. הפלאפון שלי, שנח בכיס האחורי של הג'ינס שלי, צילצל אבל התעלמתי ממנו לחלוטין. חשבתי רק על הבית הנעים שלי, עם האנשים שאוהבים אותי. וכסוף סוף הגעתי לביתי וניסיתי לפתוח את הדלת, היא הייתה נעולה.

נזכרתי שההורים שלי בעבודה ומור בבית הספר. גם ליאו בבית הספר. והבית שלי לא מלא באנשים שאוהבים אותי. הוא ריק. אבל בכל זאת הוצאתי את המפתח שמוחבא מאחורי אחד העציצים ופתחתי בחריקה את הדלת. ובכל זאת אמרתי את האמרה הקבועה שלי של "אני בבית!". ואף אחד לא ענה לי. ובכל זאת שאלתי אם יש מישהו בבית.

אז עליתי לחדרי במדרגות שמעולם לא אהבתי. התיישבתי על המיטה שלי, חושבת על כמה שאני עייפה. מתי בפעם האחרונה ישנתי שינה רצופה? אני מניחה רק כשישנתי אצל ליאו.. בטני קירקרה וניסיתי לחשוב על הפעם האחרונה שאכלתי.

מרוב כל האירועים הרגשיים שקרו אני מניחה שלא אכלתי מזמן. שלשום ליאו הכין לי טוסט כשישנתי אצלו, אבל לא הצלחתי לאכול יותר מחצי ממנו. ואתמול לא אכלתי דבר. והיום הייתי עסוקה עם אדל בהפסקה.

ומה עם מים? תמיד זכרתי ששתייה חשובה לגוף ולכן הקפדתי לשתות שמונה כוסות כל יום. אבל בשלושת הימים האחרונים, אני לא זוכרת פעם אחת בה שתיתי. קמתי מהמיטה במטרה ללכת למטבח, לשתות ולאכול משהו. אבל קמתי מהר מדי, והראש שלי התחיל להסתחרר.

ניסיתי לייצב את עצמי ונתמכתי בשידה. הראייה שלי הפכה לכפולה. מצמצתי בעיניי מספר פעמים כדי להחזיר לעצמי את הראייה ורק אחרי שהיא חזרה עזבתי את השידה ופסעתי צעד אחד, ועוד אחד ואז נפלתי לרצפה.