YOU&I

פרק 16 - וניל פצ'ולי

'' אם רק היית יודע, כמה משמעות הוענקה לחפץ הפשוט הזה שהשארת לי, ברגע שעזבת. חפץ פשוט, שמסמל אותך ואת כל מה שהיית ואת כל מה שהינך. חפץ פשוט, שלא באשמתו גורם לי לחשוב עלייך כל פעם מחדש. חפץ פשוט, שהורג אותי מבפנים, מעכל כל פעם חתיכה נוספת ממני. חפץ פשוט, שהפך לכלי רצח, בלי שהתכוון כלל ''

°•~°•~°•~°•~°•

                         אביתר

"אבישג!" צעקתי אליה. היא ישבה באחד הספסלים המוסתרים בצילי העצים העבותים, אספה את ברכיה אליה והניחה עליהם את ראשה. "אבישג!" צעקתי שוב. היא המשיכה להתעלם אז נאנחתי והתקרבתי אליה.

"עזוב אותי." אמרה בקול צרוד מבכי.

"מה קרה?" התיישבתי לידה.

"מה אכפת לך?" קולה היה כל כך שקט שבקושי שמעתי אותה.

"אכפת לי".

"ראינו כמה אכפת לך לפני חודש."

"תראי.. אני רציתי לבקש סליחה כבר ממזמן. אני-"

"אני לא צריכה את הסליחות שלך ולא את הטובות שלך. זה ברור שאם לא הייתי מדברת איתך עכשיו בחיים לא היה לך את האומץ לבוא ולבקש ממני פאקינג סליחה שאתה בכלל לא מתכוון אליה, כבר לא אכפת לי ממך ועכשיו אתה מוכן לעזוב אותי בשקט? לא הכל קשור אלייך ויש לי דברים אחרים לעשות עכשיו."

"כמו לבכות ולרחם על עצמך?" שאלתי אותה. היא הרימה את ראשה מברכיה, עיניה היו אדומות ולפני שהבנתי מה קורה סטרה לי.

"לך תזדיין אביתר". שיפשפתי את הלחי שלי במחאה בינתיים שהיא הרימה את תיקה וסידרה אותו כל כתפיה.

"אפשר לדעת למה זה מגיע לי? אמרת שלא אכפת לך ממני יותר."

"נכון, פשוט היית במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. ואם אתה מחכה שאני יבקש סליחה אז זה לא יקרה, כי עם כל הכבוד יש הרבה מאוד סיבות שזה מגיע לך והרבה בנות שיסכימו איתי על כך." ואז היא יישרה את החולצה שלה והלכה משם.

"משוגעת," מילמלתי לעצמי והנעתי את ראשי מצד לצד.

"אביה." סיוון התקרבה אליי ונישקה אותי בלחי.

"סיווני," השבתי בחוסר ריכוז. לא הפסקתי לחשוב על אבישג ומה שעובר עליה.

"מה קרה נסיך?"

"כלום יפה שלי." חייכתי חיוך מלאכותי וכרכתי את זרועי סביבה.

"אתה בא היום למסיבה?"

"איזו מסיבה?" שאלתי ושיפשפתי את פניי בידיי.

"יום הולדת לאמילי."

"מי זאת?"

"בלונדינית גבוהה רזה."

"ממש עוזר," גיחכתי מאחר שכל חברות הא' בלונדיניות ובתת משקל.