פרק 32 - לא רוצה

1.2K 80 8
                                    

מור

צעדתי באיטיות לכיוון המחששה, דוחה את העימות. אני לא רוצה לפגוש את אלירן. אני לא רוצה לעשות מה שהוא רוצה ממני. אני לא רוצה כל כך הרבה דברים. אבל החיים לא הולכים לפי הרצון של מור. ואני צריכה להגן על אחותי. לא מגיעה לה לסבול בגללי. אני הכנסתי את עצמי למצב הזה. המוח שלי קודח ממחשבות על כל מיני נושאים - אבל הבולט ביניהם הוא דויס.

מה הוא יגיד כשיוודה לו שאני חברה של אלירן? אני מניחה שהוא יהיה מאוכזב ממני. האם זה יהרוס את מה שיש בינינו לנצח? אני אוהבת את דויס.. לקח לי חודשים לגלות את זה אבל אני אוהבת אותו. את הדרך בה הגבות שלו מתכווצות כשהוא מרוכז במשהו וההבזק כשיש לו בעיניים כל פעם שאני מצליחה להתגבר על שאלה. הבזק של גאווה. הוא גאה בי, הוא היחיד שגרם לי להרגיש כל כך מיוחדת עד היום. מה הוא יגיד..

עשיתי את הצעדים האחרונים ובלית ברירה נכנסתי למחששה. חוץ מאלירן שישב על הספסל ושיחק בפלאפון שלו, היא הייתה ריקה. עשיתי טיפה רעש בכוונה כשהתקדמתי לעברו. הוא הרים את ראשו מהמסך ואני נעצרתי כמה מטרים ממנו. הוא חייך.

"מור, יפה שלי." הוא אמר והצמדתי את שיניי חזק כדי לא לצרוח עליו.

"בואי, תשבי." הוא החווה לידו ובלית ברירה התיישבתי לידו. כל שריריי היו דרוכים, קפוצים לגמרי. הוא שם את ידו מהאחורי ראשי וקירב אותי אליו. הסתכלתי על נקודה ברקע ולא הזזתי את עיניי ממנה.

"מה קורה, יפה שלי?" הוא שוב השתמש בכינוי שכבר למדתי לשנוא. והנה המגע הראשון בא - אלירן ליטף עם אצבעו את קו הלסת שלי וסובב את פניי בעדינות כך שמבטי הופנה ישר לפניו.

"את כל כך יפה.." הוא אמר והסתכלתי מאחוריו, לא יכולה להסתכל לו בעיניים.

"למה את מתנגדת כל כך? את יודעת מה זה להיות חברה שלי? זה כבוד שכל אחת הייתה קופצת עליו כבר מזמן. הבנתי את הקטע של הקשה להשגה מקודם אבל הגיע הזמן לשחרר." הוא המשיך להחליק את אצבעו על קו הלסת הנוקשה שלי ולא יכולתי לדבר.

"אין לי מושג למה אני רוצה דווקא אותך.. אולי בגלל שאת לא רוצה אותי. אבל אמרתי לך כבר- אני תמיד מקבל את מה שאני רוצה." הוא מיקם את ידו על הלחי שלי.

הלב שלי פעם בחוזקה ונשכתי את לשוני כדי לא לענות לו. לא בטבע שלי לא לענות לאנשים שבא לי לרסק אותם על הרצפה. והנה הוא התקרב. ידעתי שזה יקרה, אבל בכל זאת לא הייתי מוכנה. הוא נשק לשפתיי נשיקה אגרסיבית והסטתי את ראשי אינסטנקטיבית. החיוך שהיה לו מקודם נעלם והוא הרחקי אותי ממנו. נשמתי לרווחה.

"את יודעת, עשיתי כמה בירורים על אחותך התמימה," הוא זרק את המילים בלעג והמשיך להסתכל עליי. "יש לה הרבה מאוד סודות." הוא המשיך ולקח פיסה מהשיער הפזור שלי, משחק איתה ואז שומט אותה חזרה.

YOU&IWhere stories live. Discover now