Lost in his smoke ♚ L.S

one ✾ 1

[נקודת מבט לואי ]
(לפני 8 שנים)

נשימותיי נהיו כבדות יותר עם כל צעד של רגליי היחפות על האספלט הקריר.
האצתי את ריצתי והחטפתי מבט לאחור וכשהבחנתי כי הם עדיין רודפים אחריי, אוטמטית רגליי הופעלו והתחילו לרוץ מחדש.
"בוא לפה בן זונה!" קול עבה צעק מאחורי.
אני יודע שהתכוון אליי,אבל אני ממשיך לרוץ.
אני מגיע למבוי סתום והאורות המעומעים של הרחוב לא נותנים לי מספיק מתכולתם כדי שאדע אם יש מקום נוסף שאוכל להתקדם אליו.
קול הסניקרס שמאיץ על המדרכה קרוב אליי מאי פעם.
אני יודע שהם פה.
אבל אני לא מסתובב.
אני לא מסוגל.
אני מביט בידיי ומבחין שהן רועדות, וכשאני שומע כמה התנשמויות בעורפי, אני יודע שאני גמור.
"יש לך מזל שאתה רץ מהר, ילד" אחד מהם אומר בעודו צועד כך שיהיה בידיוק מול פניי.
פחד משתלט עליי. הבעתו קודרת וקפואה ושפת גופו גורמת לרעדותיי להיות עוצמתיות יותר. ״אבל המזל הזה נגמר.״ הנער אומר ומחייך חיוך נטוף רוע.
"א-אני מצטער" אני מצליח להוציא מפי כמה מילים. "אני הייתי רעב ו-ולא ידעתי מה לעשות,סליחה בבקשה תעזוב אותי" התחננתי בפניו, בתקווה שאיזה חלק בתוכו, החלק המכיל חמלה והבנה - יתעורר.
אבל זה לא קרה.
"לעזוב אותך?" הוא שאל והסרקזם נטף מפיו.
בצלליתו אני מבחין כי שני מחבריו מתקדמים לעברי.
לאט לאט שלושתם מאגפים אותי בעוד שאני לוקח צעד אחורה וכמעט מועד על פחית משקה.
"אתה לא יכול לרוץ עכשיו,הא?" הנער שאל וקיבץ את אגרופו.
הם דחקו אותי לאט לאט לפינת הקיר, וגרוני נחנק מרוב הפחד שעלה בו.

"א-אני מצטער, בבקשה" קולי יצא שבור יותר עכשיו, התחננתי בליבי שוב ושוב רק שילכו אחורנית ויתנו לי ללכת.
אני אחזיר להם את התפוחים שלהם, אני נשבע. אני נשבע בישו הקדוש.
בלי התראה מוקדמת, אגרופו של הנער חבט בלסתי וגרם לכאב עמוק לנוח בחניכיי. גנחתי בכאב בעודי מנסה לגרור את עצמי הרחק מהם. מיד חברו בא, חבט בבטני בעודי מקבץ את גופי ומשלב ממלמולים שיפסיקו. הנער רחב הכתפיים דחף אותי לקיר עם זרועותיו האיתניות ולאט לאט הצטרפו כל השלושה וגרמו לגופי להיות משותק.

הרגעים האחרונים שאני זוכר לפני שהתעלפתי זה שהם לקחו מכיסיי את שקית המטבעות הקטנה שאספתי במשך שנה בשבל מתנת יום הולדת להת'ר, ואת שק התפוחים שגנבתי מהם.
הנער רכן לאוזני המדממת ולחש: "עכשיו תור הת'ר הקטנה" וגיחך.
אני ידעתי למה התכוון.
אבל הייתי חלש מידי כדי להגיב.
הייתי חלש מידי כדי להילחם.
ובעמקי ליבי, התפללתי להת'ר.
תפילותיי אמנם,
לא נענו.