[נקודת מבט הארי]
ישבתי על כיסא העץ הגבוה שהתנדנד על צידו.
לקחתי נשימה הבטתי דרך החלון הקטן בחדרנו, ובחנתי את פתיתי השלג שגיששו באפלת הבוקר.
הקור איים לחדור דרך המעיל העבה שלבשתי עליי, אבל הידקתי את הבד לחזי כמה שיותר חזק.
אתמול, אחרי שהצעתי ללואי לבוא איתי היום הביתה - הוא שלל את ההצעה שלי בלי להסביר אפילו למה.
הוא התעקש שאלך לביתי לבד, אבל במקום להכנס למריבות מיותרות - החלטתי לשתוק ולתת לו לחשוב שהוא שולט במצב.
אני לא אשקר, ללכת הביתה לחופשה קצרה זה הדבר שאני הכי רוצה בעולם כרגע - אבל אני לא שוכח למה נשארתי מלכתחילה.
אני לא אשאיר אותו לבד.
בתזמון מדויק להפליא עם המחשבות שמתרוצצוץ בראשי, דלת החדר נפתחה באיטיות ומאחוריה התגלה לואי עם סיגריה כמעט גמורה בין שיניו.
הוא נראה אדיש למדיי, עד שפניו העייפות נפגשו בשלי.
"מ-מה אתה עושה פה?" הוא שאל בהפתעה ונשף את העשן מבין שפתיו.
מיד ריח הוניל שלו התערבב עם הסיגריה ששהתה באוויר.
שאפתי קצת מהריח הזה לפני שהסבתי את מבטי ממנו.
אני ממש לא מוכן להתווכח כרגע,
לא על זה.
"הארי, למה אתה עדיין פה?" הוא שאל מאחוריי וקולות מעומעמים של גרירת רגליים התקרבו אליי.
"כי גם אתה עדיין פה" עניתי בניטרליות והבטתי בו חזרה.
"אתה צריך לצאת הביתה. עכשיו. אתה תאחר." הוא ניסה להשאר אדיש אבל בזווית עייני הבחנתי כי הוא מאגרף את ידיו בחוזק.
"אמרתי לך - אני לא הולך אם אתה לא בא איתי." אמרתי לעברו ושילבתי את כפות ידיי זו בזו
הוא חשק את שיניו "תקום פאקינג עכשיו ותלך הביתה" הוא סינן וכיווץ את גבותיו. יכלתי להבחין באש שבעבעה בעיניו.
"אני לא הולך,לואי" אמרתי ברוגע, מנסה לא להשאב לכעס שלו.
"אני לא רוצה אותך פה" הוא אמר בניסיון ברור לפגוע בי, מכבה את הסיגריה בו זמנית במעפרה שהוצבה על השולחן הקטן.
"חבל, זו לא החלטה שלך" אמרתי וריכזתי את מבטי בו
"אל תגרום לי להתחנן בפנייך, הארי. אתה הולך וזה סופי" הוא אמר
"מזל שזה לא אתה שקובע" אמרתי בעייפות
"ל-למה אתה עושה את זה?" הוא שאל בטון יציב "אתה- אתה פאקינג מתגרה בי"
"אני לא מתגרה בך לואי.
אתה פשוט לא רגיל שאומרים לך לא" אמרתי בכנות והמשכתי "כדי שתתחיל להתרגל"
"פ-פאק" הוא מלמל בכעס והתהלך על עקביו "אתה מוציא אותי מדעתי" הוא הגביר את קולו
שתקתי ובחנתי אותו.
"תקום. עכשיו." הוא קבע והתקדם לעברי
"תבוא איתי" אמרתי ביציבות
"אני-אני" הוא מלמל וצעק לפתע "אני לא יכול הארי!"
נרתעתי מעט משינוי טון הדיבור שלו אך בכל זאת שמרתי על בטחון. "למה, לואי?" שאלתי
"אני לא יכול! אני פשוט לא פאקינג יכול!" הוא צעק ובעט עם נעליו בקצה המיטה שלו.
המיטה רעדה מעט.
קמתי מכסא העץ וניסיתי ללכוד את תשומת הלב שלו
"למה אתה לא יכול לואי?" שאלתי אותו
"פאק! תפסיק!" הוא צעק והעביר את ידו בשיערו בלהט
"למה אתה לא יכול?" הרמתי את קולי
"אני מפחד!" הוא הודה בצעקה.
האוויר קפא לשניות לפני שהמשיך
"אני מפחד ממשפחות הארי, אני לא יודע איך מתנהגים" הוא אמר בכנות.
לאט לאט טון דיבורו נחלש יותר "אני מפחד להגיד משהו לא נכון, אני מפחד כי אני לא יודע מה זה משפחה"
"לואי" אמרתי בשקט והתקרבתי לעברו
"אני אף פעם לא הייתי בבית של מישהו הארי, אתה חייב להבין אותי, א-אתה חייב" הוא הודה והשבירות שבו התגלתה לי לאט לאט.
"לואי הכל יהיה בסדר," ניחמתי אותו מעט לפני שהמשכתי "אמא שלי מדהימה, אתה תראה בעצמך עד כמה"
הוא השפיל את ראשו מעט ובלע את רוקו
"אמא שלך לא מערערת אותי, הארי" הוא אמר והמשיך "גם לא שאר המשפחה שלך"
הוא פלט צחוק עצוב ואמר "זה אני הארי, זה הכל אני" הוא המשיך בשקט "ועכשיו, אם אני לא אבוא איתך - אני אהרוס אותך. אני אהרוס את החוויה שלך. אני אהרוס את המשפחתיות שעדיין יש לך"
"אז תבוא איתי" אמרתי בקול חנוק, מנסה לעכל את דבריו.
"אבל אז אני אהרוס מישהו אחר. שם." הוא אמר "אתה לא מבין, הארי? אני הורס הכל" הוא סינן בשקט וריכז את המבט שלו ברצפה.
ליבי פעם חזק יותר לנוכח ההתגלות שלו. הרגשתי שהוא לא מעריך את עצמו, שהוא לא יודע איך. הכנסתי אוויר סמיך לראותיי, התקרבתי אליו קרוב יותר, קרוב כל כך שהמרחק בינינו היה סנטימטרים בלבד.
אזרתי אומץ ועשיתי את מה שהוא לימד אותי לעשות.
הרמתי את ראשו לעייני ולחשתי "תסתכל עליי"
עיניו נצצו בדמעות בעודן ננעלות על שלי.
חייכתי חצי חיוך ואמרתי לו ברוגע "הדבר היחיד שאתה הורס שאתה אומר את זה" שיחררתי נשימה והמשכתי "זה את עצמך"
●
שנה טובה אהובות❤
הפרק הבא יעלה בקרוב (:
YOU ARE READING
Lost in his smoke ♚ L.S
Fanfictionהבטתי בו לכמה רגעים והרגשתי אבוד. אבוד בתעלומה שנקראת לואי. אבוד בזוג עיניים כחולות, אבוד בריח וניל וסיגריות, אבוד עמוק מידי בריבים על אמנים מודרנים. תחת נשמתי הסנפתי את ריח הסיגריה שטרם התכבתה. ניסיתי לחשוב איך לפתור את התעלומה בשם לואי, אבל גם א...
