סליחה על המיליון התראות,
הייתה בעיה בעליית הפרק (:
בנוסף החלפתי את הכריכה של הספר, מקווה שאהבתם❤ (קרדיט ל @Lagoona7Blue)
קריאה נעימה!
[נקודת מבט הארי]
שעות הערב המוקדמות חדרו לפנימיית וויליס.
אני שוכב על מיטתי, ידיי משולבות מאחוריי ראשי ואני מנסה לשאוף קצת ניקיון ורוגע לראותיי.
יותר מידי שאלות ניקרו בראשי מאז שלואי טרק את דלת החדר.
למה התכוון שאמר שהוא הולך לקנות דיסק, ולמה באותו רגע?
האם הוא פוגע בעצמו?
למה היה כל כך סוער?
תהיתי בליבי האם גם הוא הרגיש את את החשמל בכל הגוף שידו נגעה בפניי, או שבעצם זה חסר חשיבות עבורו.
ניסיתי לפקס את ראשי בדברים אחרים בין לבין כמו למשל, המסיבה שאמורה להתקיים עוד ארבע שעות.
החלטתי -כמובן- שאני לא אלך, ועדיף שאהיה בחדר שלי ואתרחק מכל מה שכולל אזהרה מלנגורן.
בעודי נודד רחוק מידי במחשבותיי, קול מנעול מסתובב נשמע ברקע ואני מידית מפקס את מבטי על הדלת.
לואי נכנס בצעדים בטוחים,
הוא נראה ההפך הגמור ממה שהיה לפני כמה שעות,
שליו ונינוח.
"הכל בסדר?" אני משגר את מילותיי לחלל בקצב מסחרר ומזנק מהמיטה.
אני יודע שזה לא העסק שלי, אבל פחדתי שיקרה לו משהו.
באמת פחדתי.
"זה לא עניינך" הוא אומר בטון קר וממקד את עיניו בי.
"חשבתי שקרה לך משהו, יצאת לארבע שעות והיית נסער מאוד ו- "
"אני לא צריך שתדאג לי" הוא אומר באדישות וחולץ את נעליו ברוגע.
"אתה יודע מה?" אני אומר ומתיישב חזרה במיטתי "אני באמת לא אנסה לעזור יותר"
הוא שותק ומתיישב במיטתו שלו, מדליק את הטלוויזיה הקטנה שתלויה בהדיקות ליד מיטתו.
אני לא מבין מה לעזאזל הבעיה שלו ליהיות נחמד, או לפחות לכבד אותי
אבל הראש שלי כבר כואב ממחשבות על ההתנהגות שלו ואני מחליט להסיח את דעתי.
אני שולף מהמדף הקטן מעל מיטתי את אחד הספרים האהובים עליי ושוקע לביוגרפיה העבה תוך שניות.
לאחר כמה דקות לואי נתפס על ערוץ טלוויזיה, ולרוע מזלי כמות הצלילים הפועמים שיוצאים ממנה מתנגנים באוזניי כמו תזמורת הפנימייה.
"אתה יכול להנמיך בבקשה? , אני קורא פה"
אני צוחק בליבי לשם האירוניה בשאלתי. היינו במצב הזה בידיוק לפניי שבועיים, רק הפוך.
הוא מביט בי לרגע ואז בספר המונח בידי ומרים גבה.
"אתה לא באמת קורא את הביוגרפיה של גרנט ווד נכון?" הוא שואל בזלזול ומביט בספר שתבוע בין אצבעותיי.
YOU ARE READING
Lost in his smoke ♚ L.S
Fanficהבטתי בו לכמה רגעים והרגשתי אבוד. אבוד בתעלומה שנקראת לואי. אבוד בזוג עיניים כחולות, אבוד בריח וניל וסיגריות, אבוד עמוק מידי בריבים על אמנים מודרנים. תחת נשמתי הסנפתי את ריח הסיגריה שטרם התכבתה. ניסיתי לחשוב איך לפתור את התעלומה בשם לואי, אבל גם א...
