Lost in his smoke ♚ L.S

twenty-seven ✾ 27

[נקודת מבט הארי]

המעבר החד בין הרוגע והנינוחות ישירות אל השגרה והלחץ חלף דרכי במהירות מסחררת.
גם עכשיו,
שאני פה - ממש מול פתח הפנימייה קצת קשה לי לגרום לרגליי להמשיך לצעוד תחת משקוף הדלת.

היומיים האחרונים היו יותר ממדהימים.
הבית והמשפחתיות עטפו אותי מכל צד וגרמו לי להטעין את המצברים ליתר השנה -
בנוסף, אי אפשר להתעלם מכך שזה היה הזמן הארוך ביותר בו אני ולואי לא רבנו.
אני מתכוון - לא רק שלא רבנו, האמת, הצלחנו להסתדר לא רע בכלל.

אתמול, בדרך חזרה לפנימייה, החששות הטבעיות שלי געשו עם כל מטר של הרכב על הכביש.
פחדתי שלואי ישנה את ההתנהגות שלו ברגע שכף רגלו תדרוך על שטח הפנימייה,
פחדתי שהוא ימצא סיבות לכעוס עליי והאמת - די פחדתי למצוא סיבות לכעוס עליו.
אבל הופתעתי.
הופתעתי כשהוא נתן לי חיבוק קצר ומלמל "תודה" לתוך חזי,
הופתעתי כשהוא עזר לי לסחוב את התיקים חזרה לחדר,
והופתעתי עוד יותר לראות את הקליפה הקשוחה שלו מתקלפת לאט לאט.

קשה להאמין שעכשיו חוזרים לשגרה.
שממש עוד שעה אני אשב בשיעור אומנות ומחר אני אתעורר בשעה שמונה וחצי בבוקר.

גררתי את רגליי בגומלניות לכיוון הכניסה הרחבה, שומע קולות שמחה ורעשי מזוודות נגררות על העץ.

לקחתי נשימה עמוקה, מרשה לעצמי לשקוע מעט במחשבות שמנקרות בראשי ללא מנוח.

לפתע צרחות מעומעמות פלשו אל אוזניי.
עצרתי במקומי, מסתובב לאחור ובוחן את האזור ממנו באה הצעקה.

לאט לאט פנים מוכרות נגלו אליי והצעקות נהיו ברורות יותר.
"פיקאסו חזר" צעק נייל ורץ כמו מטורף לעברי.

מיד חיוך נמרח על שפתיי "נייל!" השבתי והתקדמתי לכיוונו.

הוא קפץ עליי וצעק אל תוך אוזני "איחוד!"

גלגלתי את עיניי ופרצתי בצחוק "התגעגעתי אלייך" אמרתי ודחפתי אותו ממני

"אני יודע" הוא אמר וקפץ במקומו, כאילו החדיר לעצמו אנרגיות נוספות עם כל קפיצה שלו על הדשא.

"אני אכחיש אם תספר" אמרתי והסתובבתי להתקדם לכיוון פנים המבנה.

"אני לא מאמין שאני חוזר ללמוד" נייל אמר והתמתח קלות במקומו "כבר התרגלתי לשחק בפלייסטישן"

"זה מה שעשית במשך החופשה? שיחקת משחקי וידיאו?" שאלתי עם חיוך על פניי

"גם אכלתי בין לבין" הוא אמר וטפח על שכמי "מה איתך? איך עברה החופשה?" הוא שאל והביט בי

"היה לנו מדהים" אמרתי בכנות בעודי נגרר בין המוני תלמידים רועשים לכיוון המדרגות

"לנו?" הוא שאל והרים גבה