Lost in his smoke ♚ L.S

thirteen ✾ 13

[נקודת מבט הארי]

שעות הערב המוקדמות פלשו בגסות לפניימית וויליס ואני לקחתי נשימה ארוכה לפני שחשבתי על הימים שעברו ביעף.

עברו שלושה ימים מאז שפגשתי את נייל, זאין, ליאם וג'וש במסעדה ומאז לא יצא לנו להפגש.

אני שקעתי עמוק מידי בלימודי פיזיקה והם שקעו עמוק מידי בלימודי צרפתית.
הבית ספר לא חזר אמנם, הוא יחזור רק עוד יומיים - אבל לפי כמות החומר שאנחנו צריכים להספיק, טיפש מי שלא ילמד עכשיו.

לא אשקר, כן הרגשתי בודד בשלושה ימים האלה.
ניסיתי ליצור קשר עם כמה עמיתים לכיתה, אנשים שאני באותם מגמה איתם ואפילו עם לואי.

אבל כל רעיון שעלה בדעתי קיבל סירוב כזה או אחר בפועל.
התלמידים מהכיתה היו או עסוקים מידי או "לא יכולים דווקא היום",
ולואי...
טוב, הוא כבר סיפור אחר.

בימים האלה לואי התחמק ממני.
בכל פעם שנכנסתי לחדר הוא יצא ממנו וכל פעם ששאלתי אותו שאלה כזו או אחרת הוא התעלם ממני.
זה בסדר, אני חושב.
אני כבר רגיל אליו,
ואני לא הולך לבזבז את הזמן שלי על התעסקות בו.

גילגלתי את קצה חוברת הנייר עם אצבעותיי.
כמעט ושכחתי שאני צריך להמשיך את השיעורים במדע שכבר הספקתי להתחיל.
כנראה שהמחשבות צללו ולקחו אותי איתן לקרקעית ראשי.

לפתע רעשים קלים נשמעו מכיוון דלת החדר.
לקחתי נשימה ודיקלמתי לעצמי בליבי שוב ושוב שעליי להתעסק בלימודים ולא במופע הזלזול ושמו לואי.

הרעשים נמשכים כמה שניות, ובידיוק שאני מביט לכיוון הדלת, היא נפתחת בהנפה.

מיד ריח אלכוהולי חזק חדר אל נשימתי ואני לוקח נשימה לפני שאני מבחין בעיניו האדומות של לואי.

הוא שיכור.
נהדר.

"הארי!" הוא קרא בקול פתאום והתקדם כמה צעדים מרושלים לעברי.

שיחררתי נשימה ושבתי להתרכז בחוברת מדע.

הוא לא יכול לשחק בי,
יום אחד הרגישות שלו כלפיי מסנוורת אותי ובפעם השניה אני מרגיש כאב חד בחזה,
נמאס לי מזה.

"שלום הארי" הוא אמר בקול רגוע שגרם לו להשמע כמו ילד קטן ומקסים.

עדיין לא הסתובבתי אליו וריכזתי את כל תשומת ליבי במילים הכתובות בגופן קטנטן בספר.

הוא גרר את את נעליו אליי ושמעתי אותו ממלמל כמה דברים לא ברורים.

לפתע קול טורדני של גרירת חפץ כלשהו נמתח באוויר, וכשהסתכלתי לימיני ראיתי את לואי גורר את כיסא העץ לידי.