Lost in his smoke ♚ L.S

thirty six ✾ 36

[נקודת מבט הארי]

זה היה ביום חם.
כל כך חם שאני זוכר ששאלתי את אמא שלי, האם שמש יכולה לחבק בן אדם.

הרגשתי שכדור הגלידה הנוטף על נעלי הספורט החדשות שלי, מבין בדיוק על מה אני מדבר.

קול הצתת המצית הסיח את מחשבותיי ״אל תעשן על המיטה שלי״ הוריתי לו והנחתי את התמונה הקטנה בחיקי.

״לא עישנתי כל היום הארי״ הוא אמר והדליק את הסיגריה שהנוחה בין שפתיו ״כמעט״ הוא הוסיף בלחש ועל שפתיו נמתח חיוך קטן

״למה אתה מעשן?״ שאלתי אותו, שוב. בקולי אין שיפוטיות, רק סקרנות.

הוא נשף עשן מקצות שפתיו ואמר ״נדבר על זה מתישהו״

״ולמה לא עכשיו?״ שאלתי והזזתי מספר תמונות לתוך האלבום הפתוח לרווחה על מיטתי.

״כי״ הוא אמר ולקח תמונה שהייתה שרועה על הכרית ״אנחנו פשוט חייבים לדבר על התמונה הזו״ הוא אמר והרחיק את הסיגריה מהמיטה.

״אני לא אוהב אותה״ אמרתי והתרווחתי קצת יותר במיטתי

״אתה רציני?״ הוא שאל והצמיד את הסיגריה לשפתיו, שאף במהירות והרחיק אותה שוב
״שקלת אי פעם להיות דוגמן?״ הוא שאל והביט בי.

״תפסיק לדבר שטויות״ הורתי לו וגלגלתי את עיניי.

״אני רציני״ הוא אמר ונשף עשן מסורבל.
הריח המוכר שלו מיד מצא את דרכו אליי, ושקעתי בו באיטיות.

״אתה יפה,״ הוא אמר והביט בתמונה שלי לעומק ״יפה בצורה בלתי רגילה״

הרגשתי את לחיי מאדימות וכחכחתי בקולי כמה פעמים ״לואי מ-מה א-,״

״שלא תעז להתנגד״ הוא אמר והביט בי ״אתה כבר צריך לדעת מה אני חושב עלייך״

״אתה מביך אותי״ אמרתי והסתרתי את פניי
-שהנחתי שאדומות עכשיו- מאחוריי תמונה רנדומלית

״ובבקשה״ הוא המשיך והסיר את התמונה מפניי ״אל תוריד את הקשת הזו לעולם״ הוא אמר והביט בשיערי.

רצף המחמאות שנפלטו מפיו סחרר אותי וגרם לחמימות לעטוף אותי.

הוא התרומם כדי לכבות את הסיגריה שלו בכוס פלסטיק מעופרת, וחזר לשבת על המיטה לצידי.

״אני ברצינות חושב שאתה חולק גנים עם עגבנייה״ הוא אמר ובחן את הלחיים שלי.