[נקודת מבט הארי]
"אני לא יודע הארי, אני לא אוהב את הרעיון הזה" הוא פלט בלחץ בעודו מתהלך ימין ושמאל על עקביו ללא נחת.
קיפלתי את החולצה האחרונה שהייתה מונחת על הכיסא הקטן ודחפתי אותה עמוק לתוך התיק. "לואי הכל יהיה בסדר,תרגע" אמרתי ופלטתי אנחה.
אף פעם לא ראיתי את לואי לחוץ כל כך, אבל בו זמנית ליבי מואץ מהתרגשות שהוא הסכים לבוא הביתה. (טוב,כמעט הסכים)
סובבתי את ראשי וראיתי אותו מגשש בין הבגדים המונחים על מיטתו.
הוא ניער כמה מהם בחוסר שקט ואחז בחולצה אחת ספציפית בחוזק "א-אני לא יודע מה ללבוש הארי. אני לא יודע מה פאקינג ללבוש" הוא מלמל והעביר את ידו בשיערו
הבחנתי כי כשהוא כועס או לחוץ, הוא מעביר את שיערו החום אחורנית.
ואני חייב להודות - זה די לוהט.
ניערתי את ראשי מעט כדי לנקות את המחשבות שפלשו אליי ולקחתי נשימה "לואי" קמתי על רגליי ברשלנות והתקרבתי אליו "אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר" אמרתי ברוגע וניסתי לפקס אותו.
"כן אוקיי" הוא אמר תחת נשמתו והכניס אוויר קריר לראותיו
"פשוט תלבש מה שאתה רוצה, זה לא משנה" אמרתי וחייכתי חצי חיוך לעברו
הוא הנהן קצרות ואחז בכמה בגדים בעודו צועד לשירותים הקטנים בחדר שלנו.
שיחררתי אנחת הקלה וסגרתי את התיק השחור שארזתי.
שמתי בו כמה בגדים,מכחולים שלקחתי מחדר האומנות ואפילו הצלחתי לדחוף לשם זוג נוסף של נעליים.
צלצול קטן הודיע לי שיש לי הודעה חדשה,
שלפתי את הפלאפון מכיסי והבטתי בו בסקרנות.
אמא: עוד כמה זמן אתם פה אהוב?
לא יכולה לחכות!
חייכתי מעט והשבתי לה בקצרה, ובידיוק שרציתי לצעוק "לואי צריך לצאת" לואי יצא מחדר האמבטיה.
הרמתי את מבטי אליו,
הוא לבש סקיני צמוד וחולצה אדומה מכופתרת, שיערו נפל על מצחו ברשלנות - וזה היה מושלם.
הוא נשם בלחץ מתוך שפתיו הורודות ושיחק עם אצבעותיו.
"אתה נראה טוב" מלמלתי תחת נשמתי, מכה את עצמי מוסרית כי לא רציתי להגיד את זה בקול.
נראה כי הוא נרגע מעט מהמילים שלי.
"אל תסמיק מולי הארי, אני עוד אחשוב שאתה דלוק עליי" הוא אמר בנונשלנטיות וקבר את ידיו בכיסיו.
"תשתוק" מלמלתי וסובבתי את ראשי בחזרה לתיק - ואני נשבע,
אם עגבנייה הייתה מתחרה מולי על מי יותר אדום הייתי מנצח.
"אתה מובך?" הוא שאל, משועשע למדיי
"זה מקסים בעייני" הוא אמר בשקט ויכלתי להרגיש פרפרים קטנים מתרוצצים בבטני.
"מקסים בעיינך?" שאלתי בלי לסובב את ראשי אליו, חיוך בלתי רצוני עולה על שפתיי.
"אתה ביישן, זה מקסים בעייני" הוא אמר ויכלתי לדמיין את החיוך החם שלו.
"אני לא ביישן" מלמלתי והרמתי את התיק על גבי, עדיין בלי להרים אליו מבט.
"זו הסיבה כנראה, שאתה לא מסוגל להסתכל עליי עכשיו" הוא גיחך והמשיך בלחש "או תמיד"
הוא דחף את הטלפון הקטן שלו לכיסו והתקדם לכיוון הדלת,מדלג ברשלנות על כמה בגדים שהיו מפוזרים על הרצפה.
שיחררתי נשימה קטנה והרמתי את מבטי אליו "תפסיק להחמיא לעצמך כל כך. אתה לא מכיר אותי" אמרתי עם חיוך וכיביתי את אורות החדר
וכשסגרתי את הדלת מאחורינו בטריקה,
אני חושב שדמיינתי אותו אומר "אני מכיר אותך יותר משאתה יודע"
■
"אני לא מאמין שאני עושה את זה" הוא הידק את אחיזתו על ההגה
עבר שעה וחצי ואנחנו רק בחצי הדרך לבית שלי, כל הדרך הזו לואי לא הוציא מילה - עד עכשיו.
"אתה לגמרי צריך להרגע. אתה בסך הכל מתארח אצלינו" אמרתי ברוך והבטתי בו
"שיט" הוא מלמל כאילו נזכר במשהו ואישוניו התרחבו לפתע "הארי
א-אני הייתי אמור להביא משהו?" הוא שאל ויכלתי להבחין כי בלע את רוקו
הסתכלתי על לואי הלחוץ והמבולבל
הבחנתי איך הוא מנסה להסתיר את החששות שבו, איך הוא מנסה להסתיר את הרגשות מבעד לקליפה הקשוחה שדואגת לעטוף אותו תמידית והדבר היחיד שיכלתי לעשות הוא לצחוק.
לצחוק כי לואי הלחוץ מצחיק למדי, ולצחוק כי הוא הרגע שאל אותי אם להביא משהו לאמא שלי.
אז צחקתי.
"מה? מה כל כך מצחיק?" הוא שאל במהירות,לא הסיר את עיניו מהכביש
"אתה חייב להפסיק ליהיות כל כך לחוץ לואי" אמרתי והרגעתי את צחוקי "אתה בסך הכל אוכל ארוחת ערב והולך לישון - עד כמה קשה זה יכול ליהיות?" שאלתי וחייכתי לעברו.
הוא פלט נשיפה ואמר ברוגע "אתה צודק" ואז הוסיף "אז לא הייתי צריך להביא כלום?"
"אלוהים אדירים לואי, למה שתביא משהו? אתה אורח" הסברתי לו וגלגלתי את עייני
"אני לא יודע איך זה עובד הארי" הוא אמר בטון יציב "אני לא יודע מה אני אמור לעשות, וזה מה שמלחיץ אותי. אם אני אעשה משהו לא נכון?"
הבטתי בו ובדרך שביטא את המחשבות שלו וחמימות מילאה אותי.
אני מרגיש טוב שהוא נפתח אליי כך, שהוא משתף אותי ברגשות שלו.
"פשוט תהיה אתה" אמרתי בשלווה וניסיתי ללכוד את מבטו
"זה מה שמפחיד אותי יותר מהכל"
■
הפרק הבא יעלה מחר! (:
מקווה שהייתה קריאה נעימה
YOU ARE READING
Lost in his smoke ♚ L.S
Fanfictionהבטתי בו לכמה רגעים והרגשתי אבוד. אבוד בתעלומה שנקראת לואי. אבוד בזוג עיניים כחולות, אבוד בריח וניל וסיגריות, אבוד עמוק מידי בריבים על אמנים מודרנים. תחת נשמתי הסנפתי את ריח הסיגריה שטרם התכבתה. ניסיתי לחשוב איך לפתור את התעלומה בשם לואי, אבל גם א...
