פרק כפול,
קריאה נעימה!
[נקודת מבט הארי]
אני תוהה אם האנשים שמחליטים לשתות עד שנפשם יודעת שובע, עושים את זה כדי לקבל אומץ.
אני לא אמיץ, אני אף פעם לא החשבתי את עצמי לאחד כזה - ולמען האמת, הלוואי והייתי יכול להתגבר על הפחדים שלי דרך שוט מהיר.
אם הייתי יודע ששתייה תפחית ולו מעט את הפחדים והחששות בי הייתי שותה משקה אלכוהולי גם אם לא היה כתוב בגב האריזה ״תוספת אומץ״
העניין הוא כזה -
אנשים שותים כדי להשלות את עצמם, במודע או לא במודע.
הם חושבים שכאשר הם ישתו,הם יוכלו פשוט לטאטא את הבעיות שלהם מתחת לשטיח.
אבל הם לא מבינים שלטאטא מתחת לשטיח זה לא נקרא לנקות, ולכן אני תוהה לעצמי - למה הם ממשיכים לשכנע את עצמם שהם אמיצים יותר?
״הארי, לפה!״ קולו של לואי זרם לאוזניי בין הבסים העוצמתיים שחדרו לכל חלל במסדרון.
הנהנתי לעברו פעם אחת ונדחפתי בין האנשים לכיוון החדר שהוא עמד בפתחו.
אני עדיין לא הצלחתי לעכל מה קרה לפני כמה דקות, אבל אני מנסה פשוט להרגיע את עצמי ולראות לאיפה הערב יתפתח.
אחרי כמה דחיפות וחיכוחים לא רצויים עם כתפיים של אנשים, סוף סוף הגעתי לנקודה בה לואי עמד.
הוא פתח את הדלת בהנפה והחווה לי עם ידו להכנס פנימה.
לקחתי נשימה ונכנסתי בזריזות, מתפלא מהבדלי הרעש שיש בין החדר הקטן הזה לבין המסדרון הקולני.
״אני לא מאמין שהצלחת למצוא חדר ריק״ אמרתי לו והתיישבתי על רצפת החדר.
בחדר הזה יש מיטת יחיד, שידה קטנה ושטיח מעוטר עיגולים צבעוניים.
״גם אני לא״ הוא אמר בקלילות ״הרבה זמן לא הייתי בחדר הזה״
הייתה שתיקה של כמה שניות, והיה נראה כי שנינו חשבנו איך לפתוח את הנושא.
הטעם של השפתיים שלו שהונחו על שלי לפני כמה דקות מתחיל להתפוגג ואני מנסה לסלק מראשי את המחשבה של מה יקרה אם אני פשוט אקום ממש ברגע זה ואחזיר את הטעם שלו אליי.
״אתה מכיר את כל החדרים במקום הזה?״ שאלתי אותו בניסיון להדוף את המחשבות שלי.
״כן״ הוא ענה בפשטות.
הוא ניגש לשידה הקטנה שהייתה מודבקת לקיר פתח כמה מגירות עד שחיוך מרוצה עלה על שפתיו.
YOU ARE READING
Lost in his smoke ♚ L.S
Fanfictionהבטתי בו לכמה רגעים והרגשתי אבוד. אבוד בתעלומה שנקראת לואי. אבוד בזוג עיניים כחולות, אבוד בריח וניל וסיגריות, אבוד עמוק מידי בריבים על אמנים מודרנים. תחת נשמתי הסנפתי את ריח הסיגריה שטרם התכבתה. ניסיתי לחשוב איך לפתור את התעלומה בשם לואי, אבל גם א...
