[נקודת מבט הארי]
"היי, אני הארי" אני מציג את עצמי בזריזות,ידי השמאלית נשלחת לגרד בעורפי.
לא ציפיתי שהשותף שלי לחדר יבוא עכשיו.
אני מחכה כמה שניות וכשאני מבחין כי הוא שותק, אני מגביר את קולי.
אולי הוא לא שמע אותי.
"היי" אני אומר בקול גבוה יותר ומביט בו.
הוא שוכב על המיטה, שיערו החום נופל על מצחו בשלמות , רגליו משולבות וספר בינוני תקוע בין אצבעותיו המקעוקעות.
הוא מוריד את הספר מפניו, ואני לוקח כמה שניות לבחון אותו בדיוק כשהוא בוחן אותי.
הוא לא אומר מילה, אישוניו מטיילות עליי מלמעלה עד מטה ואני רק עומד שם בזמן שלחיי מתלהטות.
אני מכחכח בגרוני להעיד על חוסר נעימות שאני חש והוא רק מגלגל את עיניו ושב לקרוא בספר שלו.
אני מתיישב על המיטה שלי וחולץ את נעליי.
הוא יכול לכבד אותי ולברך אותי לשלום, לא ביקשתי להיות החבר הכי טוב שלו.
"גס רוח" אני ממלמל בטעות את מחשבותיי.
צחוק נפלט מבין שפתיו שהוא שומע את דבריי.
צחוק עדין ורך, כמו קטיפה.
הייתי מקשיב לצליל הזה אילולא הייתי כועס.
"משהו מצחיק?" אני שואל ומרים גבה לעבר הבחור המסתורי.
אני מתעצבן ביום הראשון שלי פה, נהדר.
הוא לא טורח לענות לי ושב להתרכז בספר שלו.
חצוף.
אני פולט אנחה ומדליק את הטלוויזיה הקטנה שמחוברת אל מול מיטתי, אמנם יש פה ערוצים מעטים אבל אני לא מתלונן.
אני מעביר לערוץ החדשות ומשלב את ידיי מאחורי ראשי.
לאחר שניות ספורות הנער מהמיטה ממול מחליט לפתוח את הפה.
ואם תהיתם, לא, לא כדי להגיד שלום.
״אתה יכול להשתיק את החרא הזה?״ קולו נמתח ברקע ומבטא בריטי מעקצץ באי וודאות בקולו היציב.
"מותר לי לראות טלוויזיה,
אני לא יודע אם אתה חדש פה אבל אם תציץ בתקנון אתה תראה שטלוויזיה מורשה משעה עשר בבוקר עד שבע.״ אמרתי לכיוונו והמשכתי מיד
״אז לשאלתך, לא, אני לא יכול להשתיק את זה." אני עונה ולא טורח להביט בו, מתעלם מבחירת המילים שלו.
"תקנון?" הוא מלגלג
"כן. יש לך תקנון בארון הימי-" אני מסביר אך הוא קוטע את דבריי
YOU ARE READING
Lost in his smoke ♚ L.S
Fanfictionהבטתי בו לכמה רגעים והרגשתי אבוד. אבוד בתעלומה שנקראת לואי. אבוד בזוג עיניים כחולות, אבוד בריח וניל וסיגריות, אבוד עמוק מידי בריבים על אמנים מודרנים. תחת נשמתי הסנפתי את ריח הסיגריה שטרם התכבתה. ניסיתי לחשוב איך לפתור את התעלומה בשם לואי, אבל גם א...
