[נקודת מבט הארי]
גררתי את רגליי על האבנים הקטנות שהעלו אבק בכל פעם שרגליי דרכו עליהן.
ניסיתי למצוא את לואי דרך הערפל הקריר שכיסה את האזור, אבל בכל פעם שנזכרתי בו המחשבות שלי איימו לצוף מחדש.
אני מרגיש עכשיו שיש לי עוד חתיכה בפאזל האינסופי של מי זה לואי, אבל עדיין כל כך הרבה דברים לא ברורים לי לגביו.
הסקרנות הטבעית שלי רוצה לדעת את כל מה שאפשר לדעת על המשפחה שלו, אבל אני מרגיע את עצמי לאט לאט ומנסה לזהות לאן הוא הלך.
נדמה שהוא צעק עליי לפני ימים שלמים, והזיכרון שלי מרענן אותי ומזכיר לי שזה היה לפני עשרים דקות בלבד.
לפתע ריח מוכר הזדחל אל אפי ונתתי לעצמי לשאוף אותו בחדות לפני שהפניתי את ראשי.
הסתכלתי לעבר הכיוון שריח הוניל נשב ממנו והוא היה שם.
לואי ישב, רגליו שלובות וסיגריה חצי גמורה השתשלה בין שפתיו.
הוא נראה רגוע עם כל שאיפה שלו מהסיגריה הדקה.
נראה שהנוכחות שלי לא מפתיעה אותו, ובמקום להתחיל לדבר איתו ולגרור סערה מיותרת - החלטתי לשתוק ולשבת מולו.
התיישבתי על האבנים האפרפרות ושילבתי את ידיי.
"בננה זה טעים" אמרתי פתאום וחייכתי חצי חיוך.
הוא שיחרר ענן ניקוטין סמיך ועל פניו עלה חצי חיוך.
"מה?" הוא שאל והביט בי בשעשוע
"בננה זה פרי נפלא" אמרתי וניסיתי לעצור את הצחוק שעלה על שפתיי, אבל לשווא.
פרצתי בצחוק לנוכח הבעת פרצופו של לואי והוא צחק איתי.
צחוקו היה יפיפה ורועש, הוא חשף את שיניו ושתי כיווצוצים קטנים מתחת לעיניו.
הוא כיבה את הסיגריה שלו על אבן ליד רגלו הימינית ואמר "צעקתי עלייך מול אנשים, הלכתי וגרמתי לך מבוכה והדבר הראשון שאתה אומר כשאתה רואה אותי זה שבננה זה טעים?" הוא שאל והדחיק חיוך שעלה על שפתיו הורודות.
"חשבתי שזה זמן מתאים לדבר על בננות" אמרתי ופרשתי את רגליי על המשטח. "הן טעימות וארוכות"
הוא הביט בי לרגע והרים גבה, הבטתי בו בשאלה והוא רק אמר "טעימות וארוכות, הא הארי?"
"כ-" אמרתי אך עצרתי את עצמי,
כיסיתי את פניי כשהבנתי איך זה נשמע.
הוא צחק שוב ואמר "גם לי יש משהו טעים וארוך, אם אתה מעוניין"
"אל תהיה גס לידי" אמרתי וזעפתי את פניי במדומה.
הוא חייך ושלף סיגריה מכיסו.
"אני?" הוא שאל והזיז את הסיגריה בין אצבעותיו "אני רק דיברתי על הסיגריה"
גלגלתי את עייני לעברו והוא רק החזיר את הסיגריה חזרה לכיסו והביט בי.
הוא סרק אותי שוב, את שיערי ושפתיי ובעיניו נוצר ניצוץ שמעיד על סקרנות.
הוא קם לפתע על רגליו וניקה אותן מהלכלוך המאופר שהצטבר עליהן. "עכשיו בוא לחדר שלנו לפני שתתחיל לדבר איתי על אבטיחים"
קמתי על רגליי וניערתי אותן מעט כדי שהאבק יתפזר.
"אל תזלזל באבטיחים" אמרתי לעברו והתקדמתי לאט לכיוון מבני המגורים.
הוא השתרך מאחורי ויכלתי לשמוע את הסרקזם בקולו שאמר "הארי סטיילס - ביום תלמיד פשוט שמחבב אמנים גרועים ובלילה מרצה אבות המזון"
"כן, עלית עליי לגמרי -
חוץ מהחלק על האמנים הגרועים"
הוא גיחך מאחורי ויכלו להרגיש את החום המשתחל לעורקים כשצעדנו תחת משקוף דלת המבנה.
עלינו בשתיקה במעלה המדרגות וכשהגענו למסדרון הצר הכנסתי את המפתח הקטן לדלת.
הבחנתי כי היא לא נעולה ולקח לי כמה שניות להזכר שהפאניקה שתקפה אותי בהשמעת צלצול החירום לא נתנה מקום להתברברויות.
הדלת נפתחה בהנפה ולואי עקף אותי בזריזות ונכנס ראשון לחדר.
נכנסתי אחריו וליבי עצר.
אישוניו של לואי התרחבו גם הם.
"זה..זה ל-לא" ניסיתי להוציא מילים מפי ובעלתי את הרוק שעמד בגרוני.
"אתה מצייר?" הוא שאל וניגש לבד שניצב ליד פלטת הצבעים.
אני לא מצליח לפענח את הבעת פניו.
"ל-לא לא, לואי תעזוב את זה" אמרתי בבהלה ומיהרתי להסתיר את הציור ממנו - אך הוא זריז ממני וחטף את הציור ממעמדו והלך לקצה החדר במהירות.
הוא בחן אותו כמה שניות ופער את פיו
"הארי סטיילס מצייר אומנות ג'ובינטואית?" הוא שאל בתהדמה
התקרבתי אליו ואיגרפתי את ידיי "לואי תעזוב את זה, אני רציני" אמרתי והכעס התחיל לבעבע בי.
ציור זה אישי מידי בשבלי, יותר מידי אישי.
"לא ידעתי שאתה מצייר, במיוחד סיגריות. הארי שמעריץ את גרנט ווד מצייר סיגריות! פאקינג סיגריות!" הוא צעק בשעשוע והתרחק ככל שהתקרבתי לעברו.
"לואי תעזוב את זה עכשיו" אמרתי בחדות מודגשת והרגשתי דמעות מבצבצות בזווית עייני.
הוא התעלם ממני והרחיק עם ידו את הציור ממני "לא. עכשיו תגיד את מי ציירת?" הוא שאל והביט פעם נוספת בפיסת הבד.
"זה לא עניינך" עניתי ביציבות והרגשתי את ידיי רועדות. "עכשיו תביא לי את הציור שלי"
"לא עד שתגיד לי את מי ציירת. זה המאהב שלך? או שאיזה דמות מספר?" הוא חזר על עצמו, משועשע למדי.
"לעזאזל פשוט תביא לי את הפאקינג ציור!" צעקתי והרגשתי את הכעס עובר בכל גופי.
"או שאולי זה דיוקן עצמי" הוא אמר וחייך לעבר הציור "אני אגלה שאתה מעשן בסוף"
"אותך!" צעקתי והרגשתי את הגוש בגרוני מתגבר.
"מה?" הוא שאל ואישוניו התרחבו
"ציירתי אותך!"
•
פרק 2/4 מהמרתון ♡
תודה על התמיכה! (:
YOU ARE READING
Lost in his smoke ♚ L.S
Fiksi Penggemarהבטתי בו לכמה רגעים והרגשתי אבוד. אבוד בתעלומה שנקראת לואי. אבוד בזוג עיניים כחולות, אבוד בריח וניל וסיגריות, אבוד עמוק מידי בריבים על אמנים מודרנים. תחת נשמתי הסנפתי את ריח הסיגריה שטרם התכבתה. ניסיתי לחשוב איך לפתור את התעלומה בשם לואי, אבל גם א...
