Lost in his smoke ♚ L.S

twenty eight ✾ 28

[נקודת מבט הארי]

המחשבות שלי הן בלאגן אחד גדול.
הן מעורבלות, סבוכות זו בזו כמו קשר בלתי ניתן לפרימה.

אני מנסה להתרכז בדבריה של המורה החדשה לאומנות, אני באמת מנסה לשמוע מה היא אומרת - אבל המחשבות שלי רועשות מידי כדי שאצליח לשמוע אף הגה מפיה.

למה הוא לא פה?
למה הוא לא בכיסא הקבוע שלו, לידי?
ולמה לכל הרוחות, אני עסוק רק בלואי?

אחרי שהוא אמר אתמול שהוא מפחד להתאהב בי, רגשות לא מוכרים עלו בי והתפשטו במרחב גופי.
עקצוצים,חמימות לא ברורה ואפילו השתנקות קטנה נפלטה מפי.

הוא רק חייך חצי חיוך ויצא מהחדר.
בלי להגיד מילה.

ואני, טיפש שכמוני, עמדתי באותו מקום למשך עשרים וחמש דקות - מנסה לעכל מה בידיוק קרה כאן.

לא דיברתי איתו עד עכשיו.
הוא לא דיבר איתי עד עכשיו.

אני מתכוון,
זה לא באמת עניין כזה גדול, אבל משום מה - נראה שאף אחד מאיתנו לא יכול להביא את עצמנו למצב של פתיחת נושא אחר.

גם שחזרתי לחדר אחרי השיעורים ההתחלתיים שלי, הוא ישב במיטה וקרא משהו על מדע בדיוני בזמן שהמחשבות שלי פלשו באימתניות לכל חלק בגופי.

אז עכשיו, שאני בשיעור אומנות, אני לא יכול שלא לחשוב את המחשבה האגואיסטית הבאה - האם הוא לא פה בגללי?

״הארי, נכון?״ שאלה רות, המורה החדשה לאומנות לפתע ״אתה איתנו?״

״כן,מצטער״ אמרתי במבוכה והנהנתי קלות

היא חייכה לעברי והמשיכה להציג את החומר להמשך המחצית.

אני לא יודע ממש למה החליפו את פיט משיעורי אומנות, אבל עד עכשיו, החלפת הצוות היה רעיון לא רע.

המורים פחות קשוחים,התנאים יותר רכים - אם כי ההפסקות קצרות יותר.

״ארצה שלשיעור של מחר כל תלמיד יביא סמל שמאפיין אותו. זה יכול להיות כלי, תמונה,מצגת - העיקר שכל אחד יביא את עצמו בדרך האומנותית ביותר בעיניו!״ רות הכריזה וישבה קלות בכיסא המתנדנד שלה.
שיערה בצבע שחור עז, ובכל פעם שהיא עושה תנועע חדה הוא מושלך על פנייה ״אתם משוחררים״ היא אמרה וחייכה לעבר הכיתה.

תוך שניות תכולת הכיתה התרוקנה, ואני נגררתי אחרי קבוצה קטנה של תלמידים שדיברו במבטא לא ברור.

״אתה בא היום נכון?״ שאל בחור גבוה שחסם את שדה ראייתי את הנער שלידו

״נראה לך שאני אפסיד מסיבה עם שתייה?״ ענה לו חברו בחיוך