Lost in his smoke ♚ L.S

fourteen P.1 ✾ א 14

[נקודת מבט הארי]

שבועיים נוספים חלפו ביעף ובעודי מסתגל לקור המקפיא אני מנסה לאמץ את ידיי מול הבד.

אני לוקח נשימה וגורר את עקביי לאחורנית.
הבד נשאר עדיין ריק,
דומם, גוסס, ללא שום תנועה.

אני שעה שלמה מול בד הציור הזה אבל הידיים שלי החליטו לשבות.

עייני מביטות לחלון הקטן בחדר ואני מבחין בפתיתי שלג קטנים נופלים ברשלנות על עדן החלון.

אני מחזיר את תשומת ליבי לבד אך שום רעיון או חשק לצייר לא עולה בדעתי.

הרבה זמן שלא ציירתי,
לא הרשתי לעצמי.

הייתי בטוח שכאשר אחזיק את המכחול הדק ואווירת הצבעים תשקע באוויר ידיי יתחילו לצייר אוטמטית,
אך זה לא קרה.

יש לי עוד שעתיים עד שלואי יבוא מהשיעור שלו, ואני לא יודע אם יהיה לי זמן פנוי בשאר השבוע לצייר.

אני סוגר את עייני בחוזקה ושואף אוויר מפנים הריאות שלי,
אני מנסה לסדר את מחשבותיי ולהתפס על תמונה מסוימת בראשי, תמונה שתתחבר עם ידיי ותיצור ציור מושלם.

המחשבות מתרוצצות,
ובעודי שואף את הריח של לואי  - ראשי שוקע בדמיון מוכר.

לפני שאני מבין מה אני בכלל עושה, ידי נשלחת לפלטת הצבעים.
אני טובל את המכחול בצבע שחור ובלי לשים לב אני מכבה את ראשי ונותן לידיי לפעול מעצמן.

אני נאחז בריח הסיגריות ומעביר את התמונה שמצטיירת בראשי על הבד.

הידיים שלי הולכות ימינה ושמאלה, טובלות את המכחול ומטשטשות את הצבעים הכהים - ובלי לשים לב עוברת שעה שלמה.

אני שואף בחדות ומנגב עם שרוול החולצה שלי את הצבעים שמרוחים על פניי.

אני מחייך חצי חיוך לעבר הציור הכמעט גמור שלי - דמות מטושטשת שמחזיקה סיגריה דקה ביד ועשן רשלני מפוזר סביבה.

אני טובל את המכחול במים כדי לשטוף אותו מהרמוניית הצבעים שעטפה אותו ובידיוק שהמכחול נטבל בצבע אפור, קול חד שדומה מאוד לאזעקה נשמע ברחבו הפנימייה.
מיד המכחול נשמט מידי על הרצפה.

למשך כמה שניות אני מחכה שהצליל יפסק, אך שזה לא קורה אני ממהר להטחב לנעלי הבית שלי בעודי יוצא החוצה מחדרי.

אני לא יודע מה זה הצליל הזה, אבל הוא בטוח לא מבשר על טובות.
ליבי פועם בחוזקה,אני מבחין כי מבטים מבולבלים ועייפים ממלאים את המסדרון ואני סוגר אחרי את דלת החדר בעודי ממהר לרדת בגרם המדרגות.