Lost in his smoke ♚ L.S

ten ✾ 10

[נקודת מבט הארי]

אני מתעסק עם העור המקולף שנח על פרק ידי.
מיליון הרהורים והשערות חולפות בראשי ואני תוהה אם עשיתי את הבחירה הנכונה.

"פיקאסו תרגע" נייל אמר וטפח על כתפי.

הנהנתי לו פעם אחת והמשכתי להתעסק  בידיי.

מסתבר שפיקאסו זה הכינוי החדש של נייל אליי, לקח לי קצת זמן להתרגל לזה אבל כשהבנתי שהוא לא מתכוון לרדת מהנושא, שיחררתי.

זאין מגביר את הקצב שלו וקורא מאחוריו "קדימה כולם כבר שם"

אני הולך מהר יותר וממרחק חודר אליי קולות בסים עוצמתיים.

מיד תחושת החרטה ממלאה אותי.
אולי לא הייתי צריך לבוא.

ובכלל, באתי רק בגלל שלא הייתי יכול לשאת את המחשבה של להשאר באותו חדר עם לואי.
אני עדיין לא מאמין שהוא דיבר אליי ככה.
אני? פריק?
אני ממש לא פריק.
זה שהוא אידיוט לא מנומס לא אומר שאני פריק.

"לא זכרתי שזה כל כך הרבה ללכת" ג'וש קוטע את המחשבות שרצו בראשי.

הוא צודק למען האמת.
אני, נייל, זאין וג'וש הולכים כבר חצי שעה לעבר מבנה מספר שמונה, המסיבה.

אני חייב להודות ששטח הפנימייה מרתיע אותי שאני מבחין עד כמה המבנה רחוק, ואני תוהה מי מתגורר שם.

"מה זה בעצם מבנה מספר שמונה?" אני שואל את נייל שעסוק בלהדביק את קצבו של זאין.

"זה ביניין נטוש שרק השמיניסטים מטפחים.
ההנהלה השתמשה בו פעם כמבנה מגורים לכיתות הנמוכות אבל כשהטיפשים קלטו שהם בנו אותו רחוק מידי מהביניין המרכזי של הפנימייה הם פשוט נעלו אותו והכריזו עליו כרכוש סגור של הפנימייה" נייל אומר בחיוך, מרוצה מעצמו על הפגנת הידע.

"אה" מלמלתי.

אז עכשיו אנחנו נחשבים גם לפורצים?
זה לא מתאים לי כל הסיפור הזה, ממש לא.

לפתע ממרחק אני מבחין באורות עוצמתיים ושאנו מתקרבים יותר אני קולט את גודל מבנה מספר שמונה.
זה עצום.

שלוש קומות שכל קומה בקלות יכולה למנות מעל מאה חמישים איש.
מוזיקה רועשת ומאות אנשים לפחות מתפרשים על הדשא.

ככל שאנחנו מתקרבים, כך החרדה בי גודלת.

"אוקיי" נייל צעק כדי שנשמע את קולו מעל המוזיקה.
"עוד ארבע שעות נפגשים באבן"

כולם החליפו איתו הנהוני הסכמה ורק אני בהיתי בו בסימן שאלה.
מה זאת אומרת עוד ארבע שעות?
הןא לא מתכוון לעזוב אותי פה לארבע שעות, נכון?

לפתע כולם התפזרו ושהבטתי ימינה ושמאלה מצאתי רק את נייל לידי.
"תרגע פיקאסו ותעשה קצת כיף!" הוא צעק ורץ לתוך המבנה הרועש.