Lost in his smoke ♚ L.S

forthy two ✾ 42

(אני ממליצה לחזור לסוף פרק ארבע כדי להזכר קצת יותר ❤️)
הפרק הזה הוא בהחלט הפרק הכי ארוך שכתבתי!
תהנו,
קריאה נעימה 🌹.

[נקודת מבט הארי]

השעון הניצב על קיר חדר האומנות מתקתק בקצב קבוע.
מחוגיו הדקים זזים בדיוק מפליא,
ולרגע נשאבתי לתוך הזמן המתחיל להתמוסס, אבל ריח מתוק ומוכר חדר אל אפי.

וניל מתקתק עם ריח סיגריות מעושן,
חייכתי עוד לפני שסובבתי את ראשי אליו.

״ילד, אני חושב שהתבלבלת. השיעור מסתיים עוד חמש דקות״ אמרתי ללואי בעודי מביט בחיזהו העולה והיורד המעיד על קוצר נשימה קטן.

״לא התעוררתי״ הוא משך בכתפיו ונשען על הכיסא ״רות לימדה משהו חשוב?״ הוא שאל והעביר את ידו בשיערו בקוצר רוח

״משהו על חלומות״ מלמלתי וסרקתי אותו.

היופי שלו הימם אותי,
הוא לבש חולצה כחולה עדינה שהדגישה את עיניו וג׳ינס שחור צמוד.
השיער שלו, כמו תמיד, נח על מצחו בשלמות וכשניסתי להתרכז בעיניו, משהו היה שונה.

״העיינים שלך שונות היום״ מלמלתי לעברו והתקרבתי אליו עם כסאי מעט. ״שונות טוב״

הוא השפיל את ראשו עם חיוך שהתפרש על שפתיו הורדות ״שמתי קצת מסקרה. אני אוהב את זה עליי משום מה״

נשכתי את שפתיי כשהבנתי למה אני לא יכול להסיר את מבטי מעיניו.
הוא פשוט,
יפה.

״זה מחמיא לך״ לחשתי לו כשרות, המורה לאומנות צעקה בהתחננות לשקט מתלמידי הכיתה.

״תודה״ הוא לחש בחזרה, ויכלתי לדמיין את החיוך הקטן שעלה על פניו.

״שמחתי לראות השיעור איך כל אחד ביטא את החלום שלו בדרך אומנותית שונה. בגלל שהספקתי לעבור רק על עבודות ספורות, אשאל אתכם את השאלה - מהו חלום בעינכם?״ הציבה בפנינו רות את השאלה ונשענה על שולחן המורה.

״הארי, רוצה להגיד לנו?״ עינייה ננעלו על שלי לפתע.

הרתעות פתאומית מלאה אותי.
״אמ,״ מלמלתי.

ולפתע, צלצול נשמע ברקע.
אם יכלתי להציע את ידי למערכת הצלצולים של הפנימייה, הייתי עושה את זה. בחיי.

מיד גרירת כסאות ומלמולים סתמיים מילאו את מרחב הכיתה, וכמעט לא שמעתי את רות צועקת ״אני מזכירה לכם שיש טיול לשכבות הבוגרות בלבד בשבוע הבא!״