Lost in his smoke ♚ L.S

forty one ✾ 41

[נקודת מבט הארי]

אצבעותיי שזרו קשר זעיר בקצה החוט הפרום בחולצתי.
גלגלתי את הבד על האגודל שלי,
מתחתי אותו מעט וצפיתי ברוגע איך הבד העדין מאבד את כוחו, נכנע ללחץ השרוי עליו ונפרם קצת יותר באיטיות.
או במילים אחרות - ניסיתי לפקס את מחשבותיי בכל דבר שהוא לא לואי.

שהינו בבית הקברות מעל שעה וניסיתי לנחם אותו בכל דרך שיכלתי, אבל זה פסק, כי ברגע שיצאנו משם שום מילה או מבט לא חלף בינינו.

הרמתי את מבטי אליו, הוא ישב על המיטה שלו ברגליים שלובות - השיער שלו נפל על פניו והסתיר חלק מעיניו העדינות ונראה שגם הוא היה שקוע במיליון מחשבות שכנראה לעולם לא אבין.

״היי״ פניתי אליו ברוגע.
ידעתי שהוא רוצה לשבור את השתיקה, הוא פשוט לא ידע איך - אז החלטתי לקחת את המצב לידיים שלי.

״היי״ הוא ענה לי בשקט, סוף סוף מרים את מבטו אליי.

״אתה רעב במקרה?״ שאלתי אותו עם חצי חיוך.

״במקרה״ הוא ענה לי בשקט.

״פיצה?״

״פיצה״ הוא ענה לי עם חיוך קטן, דבר שסיפק לי נחמה לא צפויה.

התקשרתי להזמין את הפיצה במחיר הכי נמוך שמצאתי, מסביר בפעם השלישית לבחור הצעיר בטלפון שאני לא רוצה תוספת זיתים מעל.

כשסגרתי את הטלפון והסתובבתי חזרה ללואי, הבחנתי כי הוא עבר לשבת על המיטה שלי.
הקלה והתרגשות לא מוסברות נחתו עליי.

״אני מצטער״ הוא אמר פתאום, מרים את מבטו לעיניי.

התיישבתי במיטה לצידו ושאלתי ביציבות ״על מה?״

״על זה שאני שוכח שאני לא היחיד שקשה לו, על זה שאני אגואיסט״ הוא אמר וקולו היה מותש ועייף מאוד.

״אתה לא צריך להצטער, במיוחד לא דבר כזה״ אמרתי וסובבתי את גופי לכיוון פניו ״אתה כל כך חזק לואי,באמת״ הוספתי בשקט

הוא הרים את מבטו הנודד אליי ואמר ״אני מנסה להיות״

״אתה מצליח״ קבעתי בפניו, מנסה להחדיר לו שבב של בטחון עצמי.

״אתה תמכת בי היום״ הוא אמר, משלב את רגליו על מיטתי תוך כדי ״אני בחיים לא חשבתי שמישהו יכול לגרום לי להרגיש נחמה כזאת״ הוא הסתכל לתוך עיניי.

משום מה, הדברים שלו גרמו לליבי להחסיר פעימה ולעייני להסיר את מבטן ממנו.