[נקודת מבט הארי]
לא הייתי רגיל לזה,
וזה עורר אותי.
כאילו הרגשתי את המלחמה הפורצת בתוך גווני הכחול שבעיניו.
ידי עברה על הצבע הכחול,
חשה את המרקם שלו ואת ריח הצבע החמצמץ.
ולמרות שידעתי לצייר טבע די טוב,
ציור הטבע שבתוך עיניו נראית לי כמו משימה בלתי אפשרית.
לו יכלתי לנתק את מבטי מההפנוט שבו,
אולי הייתי שומע את רחש הגלים שמתנפצים בתוך כותלי מחשבותיו.
״אתה שם?״ קולו הרך השתחל מבעד לאוזניי.
ניערתי את ראשי מזערית ״כן״ עניתי והמשכתי מידית ״אמרת משהו?״ שאלתי,מובך מעט.
״רק רציתי לדעת באיזה חלק אתה״ הוא חזר על דבריו וחיוך עדין נמתח על פניו היפות.
״בעיניים״ לחשתי לו והבטתי ישירות לעיניו.
״קח את הזמן בייבי, אני נהנה להסתכל עלייך כשאתה מצייר״ הוא אמר ולא הסיר את מבטו מעיניי.
ברגעים כאלה, אני מבין את המבוכה שבכנות.
זו פעם שנייה שהוא קורא לי ככה, ואין לי מושג למה - אבל קצב פעימות ליבי מתעצם אינסטנקטיבית.
״מתי תפסיק להיות מובך ממני?״ הוא שאל וגלגל את עיניו.
״שששש״ לחשתי והסתתרתי מאחורי הקנבס הגדול ״אסור לך להזיז את השפתיים״
גיחוך עדין נשמע מהצד השני ״זה תירוץ טוב, אני אקבל את זה״ הוא לחש ויכלתי לדמיין אותו מונע מעצמו להעביר את ידו בשיערו.
״אל תעשה את זה״ אמרתי לו והצצתי מאחורי הבד לכיוונו.
״מה?״ הוא שאל בחוסר הבנה.
״להעביר את היד בשיער שלך,
אל תעשה את זה. כל תזוזה יכולה לגרום לציור להראות פחות מדויק״
״איך אתה-,״
״אני מכיר אותך״ אמרתי והעברתי את הצבע הכחלכל מסביב לעישון הדק, מנסה להגיע לגוון המדויק של עיניו.
אני לא יודע איך הגענו למצב הזה,
אבל אחרי הרגע האינטימי ביותר שחוויתי,
הדבר הכי מואר שראיתי מזה זמן -
היה הוא.
כמו אור פנימי שמתפרץ חוצה מכל שבב של עור גוף,
כמו שמש שמלטפת את קימוריו המפותלים במדויק -
כך יופיו נגלה אליי.
YOU ARE READING
Lost in his smoke ♚ L.S
Fiksi Penggemarהבטתי בו לכמה רגעים והרגשתי אבוד. אבוד בתעלומה שנקראת לואי. אבוד בזוג עיניים כחולות, אבוד בריח וניל וסיגריות, אבוד עמוק מידי בריבים על אמנים מודרנים. תחת נשמתי הסנפתי את ריח הסיגריה שטרם התכבתה. ניסיתי לחשוב איך לפתור את התעלומה בשם לואי, אבל גם א...
