[נקודת מבט הארי]
צלצול טורדני מעיר אותי משנתי העמוקה.
אני לוקח את הכרית הדקיקה שלי ואוחז בה מעל ראשי בניסיון נואש להפריח את הרעש שמתגבר עם כל שנייה.
"תכבה את זה" אני מבקש מהחלל בקול ישנוני ומהדק את הכרית חזק יותר על ראשי,
אבל הרעש לא נפסק.
"לעזאזל" מילמלתי לעצמי והעפתי את הכרית מראשי בתסכול.
התיישבתי על המיטה, מנסה לזהות דרך טשטוש הבוקר מאיפה הרעש הטורדני בא.
לואי לא נראה על המיטה המבולגנת שלו, ולפי רעש המים הזורמים אני מבין שהוא מתקלח.
"לואי אתה יכול לכבות את השעון שלך בבקשה!"
אני אף פעם לא שם שעונים מעוררים כי אני פשוט תמיד מתעורר בשעה שאני צריך.
אני לא יודע איך, אבל זה תמיד קורה.
"לואי!" צעקתי שוב.
לפתע רעש המים הזורמים הפסיק.
תוך שתי שניות נפתחה דלת המקלחת ועם האדים החמימים שעטפו אותו לואי יצא גם כן.
מגבת לבנה הייתה תלויה נמוך על מותניו,
יותר מידי נמוך.
שיערו הרטוב נהיה כהה יותר תחת השפעת המים, וטיפות קטנות שהו על חזהו המקועקע.
פאק.
"איזה סיבה מזדיינת יש לך לצעוק את השם שלי בזמן שאני מתקלח?" לואי טלטל אותי ממחשבותי.
"אמ" כחכחתי בקולי
"השעון" מלמלתי, שם לב שזה טון חלש מידי
"השעון, לכבות"
לעזאזל אני לא מצליח להרכיב משפט.
הוא מגלגל את עיניו ,לוחץ על כמה כפתורים באייפון שלו והצלצול הטורדני פסק.
"שעון, כבוי" הוא הודיע בסרקזם וחזר למקלחת.
למה לכל הרוחות התנהגתי בצורה הזו?
אני מחליט שלא כדי לחזור לישון, למרות שהתעוררתי שעה לפני הזמן אני פשוט לא אצליח להרדם שוב.
אני קם מהמיטה ,שולף חולצה כחולה דקה ושם את הסקיני השחורים שלי ברשלנות.
אני מביט במראה הקטנה ומעביר יד בשיערי הקצר בניסיון נואש לגרום לו להיראות נורמלי.
העובדה שזהו היום הקצר ביותר שלנו בלימודים גורמת לי לרצות לסיים אותו כמה שיותר מהר.
אני לוקח את התיק הקטן ומניף אותו על גבי ,
מנסה להתפקס במחשבותי ולעבור את היום הזה.
YOU ARE READING
Lost in his smoke ♚ L.S
Fanfictionהבטתי בו לכמה רגעים והרגשתי אבוד. אבוד בתעלומה שנקראת לואי. אבוד בזוג עיניים כחולות, אבוד בריח וניל וסיגריות, אבוד עמוק מידי בריבים על אמנים מודרנים. תחת נשמתי הסנפתי את ריח הסיגריה שטרם התכבתה. ניסיתי לחשוב איך לפתור את התעלומה בשם לואי, אבל גם א...
