[נקודת מבט הארי]
לאחר שנכנסתי לאולם הכינוסים, תפסתי מקום בשורה אחורית ומבודדת.
אין לי ליד מי לשבת בעיקרון ואני לא רוצה לכפות את עצמי על מישהו.
כשהאולם התחיל להתמלא כך גם הכיסאות לצידי אך לא טרחתי לפתח שיחה, או להביט.
אחלה דרך להכיר חברים,הארי. אני חושב לעצמי.
האולם היה דומה מאוד למגרש כדורסל,
שורות שלמות של כיסאות פלסטיק גבוהים מילאו את מחציתו ובמה עגולה ניצבה במרכז.
לאחר עשרים דקות נוספות, גבר עם שיער פנים לבן ועניבה רופפת עלה בצעדים קלים במדרגות לעבר מרכזה של החצי במה.
"ערב טוב,״ קולו העוצמתי אמר לעבר המיקרופון אשר נתלה מול פניו ״אני מבקש שקט״ ביקש ובשניות אחדות השתרר שקט מלא באולם. הופתעתי.
"לפני שאתחיל, ברוכים הבאים לכל המצטרפים החדשים שלנו !" אמר האיש שטרם הכרתי בקול בטוח אל המיקרופון.
תשואות, מחיאות כפיים ואף כמה שריקות הדהדו בחלל, אני לעומת זאת מחאתי כפיים באי רצון.
"אז לפני שנתחיל ברענון הכללים וכמה תזכורות, אני שמח להציג את תזמורת וויליס שמביאה לנו המון כבוד. קבלו אותם באהבה" הכריז וירד מהבמה הקטנה.
לא ממש הבנתי למה הוא קרא להם תזמורת, והאמת, ציפיתי שיעלו עוד אנשים אחרי ילדה קטנה עם כינור ונער עם סקסופון, אך זה לא קרה.
כשהם התחילו לנגן, התביישתי להודות בעמקי ליבי שזה נשמע גרוע יותר ממוזיקת מעליות. אולי בנפרד הם יכולים לנגן לא רע, אבל ביחד...
"זה אמור להיות מוצהארט" קול מימני זרם אל אוזניי בלחישה.
סובבתי את ראשי וראיתי נער בלונדיני כחול עיינים בערך בשכבת הגיל שלי.
צבען של עיניו בהק, אך לא כמו של שותפי לחדר. העיינים של גס הרוח הזה , היו...
עמוקות.
כן, זו המילה.
"חדש?" שאל לאחר שראה שלא הגבתי
ניערתי את ראשי ממחשבה על גווני הכחול בעולם.
"כן, הארי" חייכתי חצי חיוך והושטתי את ידי,
הוא הנהן ולחץ אותה.
"אני נייל, כבר שלוש שנים פה " אמר וחייכתי כתגובה.
"אז,
מוצהארט?" שאלתי בלחישה והבטתי בשני האנשים.
"אני בטוח שהוא מתהפך בקברו ממש ברגע זה" אמר וגיחך
"כמה זמן הם...מנגנים?" אני שואל ומביט בו
"אתה מתכוון, מחרישים אנשים?
בערך שנתיים." הוא אומר עם חיוך
קול צורבני נמתח ברקע ולאחר מעין מחיאות כפיים מרושלות.
"נדבר אחר כך" אמר ואני הנהנתי כהסכמה.
"ערב טוב, אני לנגורן, נשיא הפנימייה. ראשית אני שמח שלקחתם חלק בערב זה" אמר נשיא וויליס בקול ברור, שאף אוויר לראותיו והמשיך
" אני מקווה שכולכם הצצתם בתקנון שלכם והבחנתם שמחר יש שיחת פתיחה והיכרות בשעה שתיים עשרה.
הלימודים יתחילו רק בשבוע הבא כך שהשארנו לכם את השבוע הזה להתאקלם,
עכשיו - בוא נעבור על החוקים הבסיסים אצלנו." הוא אמר ויישר את עניבתו על חולצתו המגוהצת
"סמים ומגע מיני אסורים בהחלט, כל מי שיתפס ויחרוג גבולות בתחום הזה יענש ועתידו אצלנו ישקל בכובד ראש.
עישון מותר, רק של סיגריות בלבד ובחצר הפנימית בלבד.
עישון נרגילות אסור בהחלט.
האם אני ברור?" שאל אותנו והחטיף מבט קצר בקהל
חלק מהאנשים הנהנו ,חלק אמרו "כן" בלחישה וחלק קיללו בשקט.
"יופי"הודיע וחזר לשנן את שאר הכללים.
"חל איסור על יציאה משטח הפנימייה, כל מי שיחליט לעבור על החוקים יקבל שיחה הביתה והשעייה. " אמר לאט ובטוח, ואז המשיך
"העבירה החמורה ביותר היא התרחקות לתוך שדה קנצ'ולס שכן עונשה הוא יציאה לצמיתות מהפנימייה. "
לא ידעתי מהו שדה קנצ'ולס ולפי טונו הצורם של לנגורן גם לא רציתי לדעת.
שקט מופתי השתרר בזמן שנשיא הפנימייה דיבר ולכן פתיחת הדלת הרועמת של אחד מהאנשים גרמה ללחשושים ומבטים.
הבטתי ליציע, והבחנתי בשותפי לחדר.
אני אשקר אם אגיד שהסטתי את מבטי לאחר שנייה.
הוא היה לבוש שחור כולו, למעט פאצ'ים אדומים וכחולים שמגוהצים לג'קט השחור שלו ברפרוף. שיערו נח על פניו, ואני שונא להודות בעובדה שהוא נראה מושך.
כן. הוא נראה בהחלט מושך.
נראה שלא היה אכפת לו שמשך את תשומת הלב, או איחר.
למעשה, הוא נכנס בכזו נונשלנטיות שהיה נראה כי הוא קובע את חוקיי הפנימייה.
"איחורים, " הדגיש את המילה לנגורן "יחשבו כאזהרה, לואי טומלינסון" אמר והביט בשותפי לחדר, ששמו התברר, כלואי טומלינסון.
לואי נראה כי לא שמע את דבריו, או שפשוט התעלם מהם וישב בגומלניות בכיסא בשורה השנייה.
למה טרח להגיע אם הוא כל כך גס רוח?
לאחר עוד כמה חוקים והבהרת כללים כמו זמני הארוחות ומתי כיבוי אורות, דברים שכבר ידעתי - בירך אותנו לנגורן לשבוע מוצלח וכל אחד התפזר לחדרו.
ירדתי במדרגות הקטנות מיציע הכיסאות לעבר חדרי שבגופי נתקל משהו פתאום,
ריח וניל וסיגריות התגנב לאפי.
"סליחה" מלמלתי והבטתי במי שנתקלתי בו,
או הוא בי. בכל מקרה, בכל אחד מהמקרים - הכתף הימנית שלי כואבת.
הרמתי את ראשי ואז ראיתי אותו.
זה היה שותפי לחדר. לואי.
"תיזהר." הוא אמר בקול יציב ומאיים והביט בעיני, ואז הוריד את עיניו לשפתיי ומשם צילב את מבטנו שוב.
הוא פילס את דרכו בין התלמידים החוצה, בלי להסתכל לאחור.
אני עמדתי שם, עדיין אפוף ריח וניל וסיגריות והשילוב של שניהם, חושב לעצמי,
שאני לא יודע מי זה הלואי הזה,
אבל בהחלט אזהר.
YOU ARE READING
Lost in his smoke ♚ L.S
Fanfictionהבטתי בו לכמה רגעים והרגשתי אבוד. אבוד בתעלומה שנקראת לואי. אבוד בזוג עיניים כחולות, אבוד בריח וניל וסיגריות, אבוד עמוק מידי בריבים על אמנים מודרנים. תחת נשמתי הסנפתי את ריח הסיגריה שטרם התכבתה. ניסיתי לחשוב איך לפתור את התעלומה בשם לואי, אבל גם א...
