Lost in his smoke ♚ L.S

‏‎forthy five ✾ 45

[נקודת מבט הארי]

שטחי ירוק ובר נעו מול עייני כפס רץ של טבע וחיים.
קרירות מעובדת עטפה אותי, והנפתי את ידיי מעלה כדי לשלוט בעיגול המזגן המתנדנד.

קולות צעקניים ושירים צדדים התנגנו באוזניי כלהקה ללא מנצח, לא נעימים, רדופים ואף צורמניים.

ולמרות זאת, שנינו גייסנו את מאמצינו הגדולים ביותר כדי לשקוע בשלווה המשתקפת מבעד לזכוכית הדהוייה.

״קר לי״ לואי סינן בשקט.
עיניו היו סגורות, מנסות לשקוע בשלווה ותום - וראשו היה מונח על כיסא האוטובוס המאובק.

״גם לי״ הסכמתי איתו, והעברתי את ראשי מהשענות ממושכת על זכוכית החלון לעבר ראש הכיסא שלי.

״אני שונא אוטובוסים,אני שונא אנשים מהפנימייה והשילוב של שניהם במקום אחד גורם לי לרצות להיות מתחת לגלגלים של האוטובוס ולא מעל״ הוא אמר וכאילו דמיינתי את אישוניו מתגלגלים מתחת לעיניו הסגורות.

״השנינות הדכאונית שלך מפתיעה אותי כל פעם מחדש״ אני אומר ומפנה את ראשי כלפיו מעט.

הוא מחייך חיוך שאני מבחין כי הוא מנסה להתנגד לקיומו, ואומר ״אני מופתע שזה עדיין מפתיע אותך״

חייכתי כתגובה והרפתי את שרירי גופי בניסיון לאפשר להם גישה נוחה יותר בין הכיסאות הצפופים.

אני מפחד מהטיול הזה בדיוק כמו שאני מתרגש ממנו.
זו פעם ראשונה שאני ולואי בקרבה שאני יכול להגדיר כאינטימית, מול כמעט כל שכבות הפנימייה.

אני מפחד ממנו כי אני יודע שללא לואי אין לי אף אחד אחר פה.
עם זאין ונייל ניתקתי קשר ממזמן,
ליאם לא יצא לטיול בטענה ש״אין מצב שאני ישן בחדר בלי מזגן״
וג׳וש פה, ממש כיסא מאחוריי, אבל אני והוא לא החלפנו מילה כמעט חודשיים.

״זה רק אני או שזאין דופק לי מבט כל שתי שניות?״ לואי סינן מבין שיניו בעודו מנסה ללכוד את מבטו של זאין.

הפניתי את ראשי מעט ולחשתי ״תתעלם ממנו״

מאז שזאין ונייל גילו שקורה משהו ביני לבין לואי, הדינמיקה בינינו השתנתה. אני הרגשתי את זה, הם הרגישו את זה, ולאט לאט הפער בינינו הפך למעיק.

״אני מבקש את תשומת הלב שלכם״ דייוויד, רכז השכבות הבוגרות כחכח הישר לתוך המיקרופון. ״בעוד כדקות ספורות נעצור להפסקת רענון, ההפסקה תמשך כעשר דקות בלבד ולא יותר מזה״

במערכת הקריזה הרעועה הושמעו כמה צלילים נוקשים ורעש נתק מוחלט צלצל וסימן שהמיקרופון נותק.