Lost in his smoke ♚ L.S

thirty-four ✾ 34

[נקודת מבט הארי]

עברה שעה וחצי.
שעה וחצי שעברה של בהייה ריקנית בקירות ודיבורים סתמיים פה ושם,
ניצלתי את רוב זמני בריתוק כדי לנקות את הראש, ולהביט.

אז הבטתי בו.

הוא ישב על הכיסא הקטן ומתח את רגליו על הכיסא החופף לו.
הסיגריה שנחה בין אצבעותיו עמדה להסתיים,אך העשן סביבו עדיין לא הספיק להתפזר.

הוא שאף נשימות קצרות,העשן התפתל סביבו ושפתיו הורדות התעקלו סביב הסיגריה הקטנה עם כל שאיפה ונשיפה לראותיו.
האוויר סביבו היה מסורבל, והדבר הראשון שעלה במוחי שהבטתי בו הוא כמה הוא יפה.

חשבתי בזמן שעבר, מי זה לואי בשבלי,
ומי אני בשבלו ואחרי כל הזמן הזה הגעתי למסקנה שפשוט אין לי תשובה.
אנחנו ידידים, חברים או יותר מזה?

כל כך הרבה שאלות בלי תשובות שרקעו במחשבותיי ללא מנוח.

לקחתי נשימה ארוכה לראותיי, ושאלתי את השאלה שרדפה אותי בשעה וחצי האלה, השאלה שכל כך פחדתי ממנה אבל כל כך חשקתי בה ״לואי״ פניתי אליו וכיווצתי את רגליי לתוך חזי ״אתה חושב ש-שיש לך הגדרה אלינו?״ שאלתי בחשש והרגשתי את ליבי פועם בעוצמה.
אני לא יודע למה כל כך חששתי מהתשובה שלו.

אני חושב שזו הרגשה בלתי נתנת להגדרה, פחד שמלווה בכל כך הרבה תקוות.

הוא הוציא ענן עשן אחרון לפני שכיבה את הסיגריה הדולקת על דף נייר פשוט וריק.
לקח לו כמה שניות לענות לפני שאמר ״אנחנו חברים טובים״ בלי לחבר את מבטינו.

באותו הרגע, הרגשתי שאין הרגשה אחרת מלבד מחנק עמוק ותחושת אכזבה.
חברים טובים? מה זה בכלל אומר?

״אני מתכוון, אתה רואה אותי רק בתור
חבר טוב?״ שאלתי והידקתי את הרגליים שלי קרוב יותר לחזי. הרגשתי שאני צריך הגנה.

״כן״ הוא אמר ללא היסוס וסובב את הכיסא שלו מעט כדי להביט בי ״למה אתה שואל?״

״לא יודע״ שיקרתי והשפלתי את ראשי מעט.
הוא רציני?
אז הנשיקה הייתה סתמית עבורו?

״אתה משקר״ הוא קבע והביט בי

״נכון״ אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ ״אני חשבתי ש״ אמרתי ושאבתי אוויר ותקוות לראותיי ״אולי אתה רואה בנו קצת יותר״

״הארי״ הוא אמר בטון חלש ולא ניתן לפענוח ״אני לא יכול להיות ה״ הוא אמר ושיחק עם אצבעותיו ״בן זוג שלך או משהו״