פרק 6 - לסלוח אבל לא לשכוח

18.9K 562 129
                                    

עוד בוקר הגיע לו, הימים עברו מהר, את רובן העברתי בשינה ובבכי.

עברו שלושה ימים מאז אותו הלילה ועדין לא הצלחתי להביא את עצמי למצב של לסלוח לו.

תכננתי להעביר את היום כמו כל יום, להשאר במיטה עד שרוי יצא, לאכול את ארוחת הבוקר שהוא משאיר לי על השייש, לצאת למרפסת ולהביט על הים.

אבל משהו הפריע לי, משהו שלא יכולתי להתעלם ממנו יותר.
רציתי תשובות, והגיע הזמן שאקבל אותן.

הלכתי למטבח והחלטתי להתעמת איתו, בלי בכי, בלי צרחות, רק לדבר.

הוא עמד עם הגב אלי והכין אוכל.
הריח המוכר חלחל דרכי ומיד נרגעתי טיפה.

פנקייקים!

"בוקר" אמרתי בשקט.

רוי הסתובב מופתע מעט, הוא לא רגיל לראות אותי מחוץ למיטה בשעה הזאת, או מדברת איתו...

"בוקר" הוא ענה, ניסה לא להראות מופתע מהעובדה שדיברתי איתו וחזר להתעסק עם האוכל.

"פנקייקים?" שאלתי למרות שהתשובה הייתה מובנת לי.

"כן, רעבה?"

"כן, קצת" עניתי בשקט והתיישבתי על השיש לידו.

לא הבטתי בו והוא לא בי, עדין לא הייתי מוכנה לסלוח לו, אבל הסקרנות הרגה אותי.
רציתי לדעת הכל!

ובנוסף... כמו שזה נראה כרגע אני עומדת להשאר פה עוד הרבה זמן, אהיה חייבת להסתדר איתו לפחות טיפה בשביל שיהיה לי פה יותר נוח לא?

"איך ישנת?" הוא שאל אך עדיין לא הביט בי.

"בסדר..." שיקרתי

"רציתי... רציתי לדבר איתך" לחשתי והוא הפסיק להתעסק עם המחבת וכיבה את הגז.

"דברי"

"אני רוצה הסבר, אני לא מבינה מה קורה פה, אני לא מבינה מה אני עושה פה, אני לא מבינה כלום" אמרתי בבת אחת ולמרות שהבטחתי לעצמי דמעות החלו לזלוג מעיני.

רוי ניקה את ידיו במטלית ואז עבר עם אצבעו בעדינות ליד העין שלי וניגב את הדמעות שלי.
צמרמורת קטנה עברה בגופי, היה לי קשה לקבל את המגע שלו, אך מצד שני זה אותו מגע שריגש אותי לא לפני הרבה זמן.

"בואי נאכל קודם" הוא אמר בשקט ואני הנהנתי.

הוא עזר לי לרדת מהשיש ושנינו הלכנו לסלון.
האוכל היה ממש טעים, רוי מבשל ממש טוב.

"אז? עכשיו אפשר לדבר?" שאלתי והוא הנהן

"אני רוצה שתספר לי הכל"

"מה את רוצה לדעת?"

"מי אתה? למה היית בבית שלי? למה רצית להרוג את אבא שלי?"

הוא חשב, התלבט אם לדבר או לא, התלבט אם לספר לי.

לרגע התחרטתי ששאלתי, האם הוא יכעס? הוא בטח יגיד לי לא לדחוף את האף שלי לעסק שהוא לא שלי...

Love him badWhere stories live. Discover now