פרק 45 - להאמין לך?

3.5K 250 41
                                    

*נקודת מבט - אמילי*

"אמילי!" שמעתי מישהו צועק מכיוון הסלון.

קמתי מהמיטה והלכתי לראות מה קורה.

"אבא?" שאלתי מפהקת.

"מה קרה?" הוספתי.

"ראית את איאן?" הוא שאל לחוץ.

"לא, למה? קרה משהו?" שאלתי מודאגת.

"הוא לא עונה לי מאתמול" הוא אמר לחוץ

"באמת לא שמעתי אותו נכנס לבית אתמול..." מלמלתי.

"פאק" הוא לחש ויצא החוצה.

באתי לצאת אחריו אבל השומרים חסמו לי את המעבר.

"מה?" שאלתי עצבנית.

"תנו לי לעבור" ביקשתי בתוקפנות.

"מצטערים גברתי, הוראות מהבוס, אין יציאה מהבית" הוא אמר ואני חטפתי את העצבים.

"תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב! לא מעניין אותי מה קרה! אתם תזוזו מפה ותתנו לי לעבור אני מובנת?!" צעקתי אליהם אבל הם התעלמו.

"סבבה, נעשה את זה בדרך שלכם" אמרתמ ועשיתי את עצמי נכנסת אל הבית.

שנייה אחר כך כבר הייתי עם האקדח של אחד מהם ביד שלי.

"זוזו" אמרתי כשכיוונתי אליהם את האקדח.

כמו כלבים טובים הם זזו ונתנו לי לעבור.

"אבא!" צעקתינכשנכנסת לבית שלהם.

"מה קורה פה?!" צעקתי בכעס.

"אח שלך נעלם, תשאקי פה עם אמא שלך ואחים שלך אני הולך לחפש אותו" הוא אמר ויצא בריצה מהבית.

"חסר לך שעשית  משהו מטומטם איאן" מלמלתי לעצמי בכעס ודאגה בו זמנית.

*נקודת מבט - איאן*

"איאן!" שמעתי צרחה מלמעלה.

מי זאת? לא זיהיתי את הקול, הייתי עדיין קצת מטושטש.

החלטתי לנוח קצת אז הלכתי לסוף הכלוב והתישבתי צמוד לקיר.

"אני לא מאמין שהייתי כזה טיפש! הבת זונה הזאת תשלם על זה" מלמלתי כששפשפתי את פני.

אחרי עשרים דקות הרגשתי יותר טוב ויכולתי לעמוד כמו שצריך שוב.

התקרבתי לדלת הכלוב וניסיתי לפתוח את הדלת העזרת בעיטות אבל זה לא ממש עזר...

"יא פחדן בו לפה אם יש לך אומץ" צרחתי לזבל שישמע אותי.

אחרי כמה דקות שכבר התיעשתי וחזרתי לשבת שמעתי את הדלת נפתחת.

מיד נעמדתי והלכתי לדלת הכלוב.

"קראתה לי?" הוא שאל בחיוך מתגרה.

"תוציא אותי מפה יא בן זונה!" צעקתי עליו.

"למה לי?" הוא שאל.

Love him badWhere stories live. Discover now