פרק 37 - נקודת שבירה

3.8K 222 8
                                    

*נקודת מבט - איאן*

הלכתי למטווח, מזמן לא יריתי כדי לשחרר לחץ ועכשיו הייתי צריך את זה יותר מתמיד.

אני חייב להסיח את דעתי, מג'ולי, מאמילי, מג'ון, מהכל!

אני רוצה שקט! נמאס לי מכל זה!

המשכתי לירות ולירות עד שהרגשתי יד מונחת על כתפי.

"הכל בסדר?" אבא שאל כשהסתובבתי אליו.

"הכל מדהים" אמרתי והמשכתי לירות.

"תעזוב את זה" הוא אמר ולקח ממני את האקדח.

"מה אתה עושה?!" צעקתי עליו והוא הביט בי במבט רציני.

"מה קרה?" הוא שאל ואני רק רציתי לתת לו אגרוף לפרצוף, אפילו שהוא אבא שלי זה לא משנה מי הוא היה! אני כל כך רותח שאני פשוט רוצה להרביץ למישהו.

"כלום" אמרתי מתנשף.

"באמת?" הוא אמר והרים גבה.

"כן באמת עכשיו אפשר את האקדח?" שאלתי ולא ממש חיכיתי לתשובה.

הוא זז אחורה ולא נתן לי לקחת ממנו חזרה את האקדח.

"נו!" אמרתי עצבני.

"תוריד את הטון!" הוא אמר לי בתקיפות ואני ניסיתי להירגע.

הלכתי אל הקיר ונשענתי עליו בעזרת שתי הידיים שלי.

"פאק" מלמלתי בקול שבור והתחלתי לחבוט בקיר.

"איאן... איאן!" אבא צעק וגרם לי להפסיק.

"קח" הוא אמר והושיט לי בקבוק מים.

"תעיף את זה ממני" אמרתי והעפתי את הבקבוק.

נשענתי על הקיר ונתתי לעצמי ליפול אל הריצפה.

ידי היו מונחות על פני ורגלי היה מקופלות.

"נמאס לי" לחשתי

"נמאס לי מזה!" אמרת טיפה יותר חזק.

בלי ששמתי לב אבא כבר היה לידי על הריצפה והביט בי במבט מרחם.

"איאן..." הוא לחש לי ואמי הבטתי בו מיואש.

"לך הביתה... תנוח קצת, אני יכול להתמודד עם זה לבד. אתה לא צריך להתמודד עם כל זה, אף פעם לא הייתה צריך" הוא אמר בחיוך עצוב ואני נשענתי עם ראשי אחורה ועצמתי את עיני בניסיון עצוב לעצור את הדמעות.

"קדימה... בוא... מגיעה לך מנוחה" הוא אמר והושיט לי את ידו כדי שאקום.

תפסתי בידו והוא משך אותי למצב עמידה.

נסעתי הביתה ונכנסתי לחדר השינה.

נעלתי את הדלת ונשכבתי על המיטה

הראש שלי כאב מרוב חשיבה, אני בבלגן אחד גדול ואני לא יודע מאיפה להתחיל.

בלי ששמתי לב נרדמתי ונכנסתי לשינה עמוקה.

Love him badWhere stories live. Discover now