Love him bad

פרק 13 - הנשף

"אמא?" שאלתי בשקט.

"אמילי? זאת באמת את ילדה שלי? את בסדר?" היא שאלה ויכלו לשמוע את הבכי בקולה.

"כן אמא זאת אני, אני בסדר בבקשה אל תבכי!" אמרתי ובלי לשלוט על עצמי פרצתי גם אני בבכי.

כל הרגשות התערבבו ביחד.

הייתי מבולבלת, פגועה, אבל גם התגעגעתי אליהם וידעתי שהם דואגים לי.

"איפה את? מה קרה לך? מזה המספר הזה?" היא שאלה לחוצה.

"זה סיפור ארוך.. אבל אני בסדר, אני אחזור בשנייה שאוכל" אמרתי והבטתי באיאן שניסה להתרכז בנהיגה ולא להראות שקשה לו לשמוע אותי מדברת עם אמא שלנו.

"ו..אמא?" אמרתי בזמן שהבטתי בו.

"כן ילדה שלי מה יש?" היא שאלה בזמן שניסתה להרגיע את הבכי שלה.

"אני לא חוזרת לבד" אמרתי ואיאן הביט בי לרגע וחזר לנהיגה.

"מה זאת אומרת?" היא שאלה מבולבלת

"איאן חוזר איתי" אמרתי ושמתי לב לתגובה של איאן כשהוא שמה את המילים האלו יוצאטת מפי.

"הוא חוזר איתה הביתה" אמרתי כהצבת עובדה בשבילו.

"זה נכון? הוא באמת חיי?" היא שאלה נרגשת וחנוקה מרוב בכי.

"כן, זה נכון. והוא כא-" התכוונתי להגיד שהוא לידי אך הוא שם את ידו על פי ועצר אותי מלהגיד את זה.

"הוא מה? אמילי?" היא שאלה מודאגת והזזתי את היד של איאן מפי.

"והוא בסדר גמור" אמרתי והבטתי בו בעיניים עצובות.

"תחזרי מהר ילדה שלי, בבקשה ממך!" היא אמרה ואני הרגשתי כאב בליבי.

"אני אחזור..." אמרתי בשקט ובאתי לנתק.

"אה ואמילי!" היא קראה לי לפתע

"כן?" שאלתי מבולבלת.

"תזהרי מרמון" היא אמרה חנוקה ואחרי כמה שניות של שקט ניתקתי את הפלאפון.

ישבנו במכונית במשך כמה דקות בשקט בלי לומר מילה ובלי להביט אחד בשני.

אחרי כמה דקות כבר לא יכולתי להחזיק את זה יותר.

"למה סתמתה לי את הפה?!" אמרתי כועסת

הוא לא הביט בי והמשיך לנסוע בשקט.

"אתה מתכוון לענות לי היום?" שאלתי חסרת סבלנות ובלי ששמתי לב כבר חזרנו לאחוזה ועצרנו בחנייה.

הוא החנה את האוטו והשפיל מבט, הוא תפס בהגה בחוזקה והיה נראה כאילו הוא סובל מכאבים.

"איאן?" קראתי לו בשקט ושמתי את ידי על כתיפו.

הוא העיף את ידי ממנו ואני הבטתי בו מפוחדת.

"מה עובר עליך?! זה כאב!" צעקתי והוא הביט בי במבט שלא יכולתי להבין מה אומר.