פרק 22 - געגוע

4.1K 234 27
                                    

עבר שבוע מאז שאבא טס אל איאן.

הזמן עובר לאט, אני ואמא מתות מדאגה.

אביאל דואג לי ולא עוזב אותי לרגע, הוא מפחד שיהיה לי עוד התקף...

התאומים רוב הזמן בחוץ, הם מנסים לשכוח מכל מה שקורה אבל קשה להם בהתחשב בעובדה שהשומרים לא עוזבים אותם לרגע...

איאן שלח לנו אנשים שישמרו עלינו כל עוד יש מלחמה.

עבר חודש, כלום לא השתנה.

אבא עדיין עם איאן בניו יורק, נלחם נגד היפנים ואנחנו כאן מתים מדאגה.

לא שמענו מילה מאיאן ומאבא כבר כמה שבועות ואנחנו ממש דואגים.

אני ואביאל בינתיים כבר הפכנו לזוג רשמית והכל מדהעם בניינו.

עברה שנה.

זה סוף שנת הלימודים, היום אנחנו מסיימים לילמוד ועדיין כלום, אפילו לא מילה אחת מאבא שלי או מאיאן.

אמא כבר בקושי מתפקדת והאחים שלי מתחרפנים מדאגה.

אני בעצמי מתמודדת עם הצרות שלי, עדיין יש לי התקפים מדי פעם ואביאל פה בשביל לשמור עלי, הוא לא עוזב אותי לשנייה, אפילו שיש שומרים שמלווים אותנו לכל פינה.

"את מוכנה?" הקול של אביאל העיר אותי ממחשבותי.

בהיתי בעצמי במראה, בגדי הסיום היו מונחים על המיטה ואני הייתי שקועה במחשבות.

"מה יש?" הוא שאל בזמן שחיבק אותי מאחור.

"כלום, רגיל" אני נאנחת.

"הם בסדר אמילי, אני מבטיח לך! את חייבת להפסיק לדאוג" הוא אמר בזמן שנישק אותי לאורך הצוואר.

"ומה עם לא?" אני שואלת וזזה כדי שיפסיק והוא נאנח.

"אמ" הוא לוחש ומתקדם אלי שוב.

"לא, אני רצינית! אף אחד לא שמע מהם כמעט שנה! איך אתה כל כך בטוח שהם בסדר?" שאלתי עצבנית והוא פשוט הביט בי במבט של 'תסמכי עלי'

נאנחתי והוא נתן לי נשיקה בלחי לפני שנכנס למקלחת שלי להתארגן.

אני בינתיים נשכבתי על המיטה ועצמתי עיניים.

לפתע שמעתי רטט על המיטה.

הבטתי וראיתי את הפלאפון של אביאל.

באתי לקרוא לו אבל אז ראיתי את השם על המסך.

'רוי ריידר' וואט דה פאק?!

פתחתי את הפלאפון שלו והבטתי בהודעה.

"הוא בסדר, הירייה לא פגעה בו יותר מידי' מה יריה?! במי פגעו?!

הזזתי עם האצבע להודעות ישנות יותר וראיתי, 'הותקפנו אתמול, יש הרבה פצועים... איאן ביניהם.' פה חשכו עיניי.

Love him badWhere stories live. Discover now