פרק 1 - אמא יש רק אחת

54.7K 877 278
                                    

טוב אזז כמו שחלק מכם יודעים או לא יודעים... הורדתי את הסיפור שלי לכמה ימים מווטפד כייי הייתי חייבת לשנות כמה דברים בעלילה וגם כי די הוציאו לי את החשק להמשיך לכתוב עם כמה תגובות מגעילות...


בעיקרון הסיפור לא השתנה יותר מידי (למי שכבר קרא אותו) אבל כן יש כמה דברים רכזים שכן שיניתי אז ככה מי שבא לו לקרוא את הגרסה החדשה מוזמן :)

וסתם נקודה למחשבה...

אם אתם לא אוהבים סיפור, אל תמשיכו לקרוא אותו! אבל אל תקללו או תעליבו את מי שכתב אותו, כי זה סתם מיותר. 

"התכנסנו היום כדי לכבד את אליזבת רומנו. אישה מופלאה, רופאה יחידה במינה, ואשת משפחה נאמנה." אלו המילים שהדהדו בראשי, הזמן עבר כמו נצח, הבטתי כיצד מכניסים אותה לשם וידעתי, ידעתי באותו הרגע שלעולם לא הראה אותה שוב.

בכמה שעות האחרונות כל מה ששמעתי הוא כמה היא הייתה מדהימה ואיזו רופאה מדהימה היא הייתה. אבל הם שכחו דבר אחד. אמא. זה מה שהיא הייתה בשבילי. והיום היא איננה זה נגמר אני לעולם לא הראה אותה יותר.

לאחר 5 שנים

"ג'יין קדימה שלא תאחרי ליום הראשון של הלימודים!" שמעתי את אבא צועק לי מלמטה.

"אני כבר יורדת!" אמרתי בזמן שהעברתי מבט אחרון על המראה.

לקחתי את הגומייה שהונחה על השידה ואספתי את השיער לקוקו גבוהה, לקחתי את התיק וירדתי מהר במדרגות.

היום הוא היום הראשון שלי בכיתה י'ב, השנה האחרונה ללימודים.

אז לפני שנתחיל אציג את עצמי, קוראים לי ג'ניפר רומנו אני בת 17 אך בעוד כחודשיים אהיה בת 18, יום ההולדת שלי הוא ב23 לאוקטובר.

יש לי שיער שטני ארוך וחלק, עיניים ירוקות וצבע עור בהיר עם גוון צהבהב.

אני נמוכה מהממוצע, הגובה שלי הוא 1.52
אבל היי, אף אחד לא מושלם נכון?

המשפחה שלי מבוססת כלכלית, ככה שאף פעם לא היה חסר לי כלום.

אין לי הרבה חברים, יש לי חברה אחת טובה בשם מיה והיא מספיקה לי, אני לא אחת הבנות האלו שצריכות חבורה של בנות מאחוריהן, כל מה שאני צריכה זה חברה טובה אחת שאוכל לסמוך עליה.

כבר נפגעתי בעבר והיחידה שהייתה שם לצידי זאת מיה.

אז כן, זה בערך הכל, בינתיים בואו נחזור כמה שנים אחורה, לתקופה שאמי עדין הייתה בחיים.

אני זוכרת את הימים השקטים שהיינו יורדים לים ומבלים בתור משפחה.
אני זוכרת את הצחוק, ואת החיוך שלה שמחייך אלי בכל פעם שדיברתי.

Love him badWhere stories live. Discover now