היום ההלוויה של אבא שלי.
היום אני נפרדת מהשריד האחרון של המשפחה הקטנה שלנו.
עכשיו זאת רק אני, רק אני נשארתי.
אין לי הורים שיגידו לי שהכל יהיה בסדר יותר.
כל מה שיש לי עכשיו זה הלב השבור שלי שנפגע מכל כך הרבה אנשים בזמן כל כך קצר.
לא הייתי עצמי בשבוע האחרון, למען האמת אני לא יודעת כבר מתי הייתי עצמי, מי אני? אני כבר לא אותה ילדה קטנה וטובה שרק רצתה לרצות את ההורים שלה. השתנתי. אז מי אני עכשיו?
לא ישנתי כל הלילה, ניסיתי לחשוב מה לכתוב אבל המילים לא יצאו החוצה.
בהייתי בדף הרק במשך שעות.
"ג'ניפר?" שמעתי את קולו של רוי מאחורי
הסתובבתי אליו וחזרתי להסתכל על הדף הריק
"מאוחר, בואי למיטה" הוא המשיך לדבר בקול חסר סבלנות
"אני לא עייפה" עניתי ללא רצון בכלל להסתכל עליו. אני מאשימה אותו. זאת אשמתו שאבא שלי מת.
הוא חסר רחמים. אפילו שאבא שלי כבר אינו בחיים הוא עדיין לא שחרר אותי.
*יום לפני - בבית החולים*
"קדימה ג'ניפר צריך ללכת" הוא תפס בכתפיי וניסה להרחיק אותי מהגופה הקרה של אבי.
"תעזוב אותי!" צעקתי עליו
הוא הסתכל עלי במבט קפוא והתקדם לכיווני
"תתרחק! אני לא השבויה שלך יותר!" צעקתי עליו, הוא הסתכל עלי במבט מופתע במקצת
"ולמה את חושבת ככה?" הוא שאל ושילב את ידיו.
"הבטחתה שכלום לא יקרה לו אם אני אבוא איתך! שיקרתה! הוא מת! העסקה מבוטלת!" צרחתי ודחפתי אותו הרחק ממני, או לפחות ניסיתי... אני יותר מידי חלשה בהשוואה אליו.
"חמודה" הוא אמר והסתכלתי עליו במבט מבולבל
"העסקה הייתה שאני לא אפגע בו" הוא אמר וליבי עצר. הוא באמת מתכוון להמשיך להחזיק בי?? מה עובר עליו?!
"לא! לא! אני לא חוזרת לשם יותר!" התחלתי להשתולל ולצרוח.
האחות נכנסה בבהלה וביקשה מאתנו לצאת. רוי גרר אותי משם והחזיר אותי לאוטו.
אחרי זה בקושי דיברתי איתו. לא יכולתי אפילו להסתכל עליו.
*חזרה להווה*
"קדימה ג'ניפר אל תגרמי לי לקחת אותך למיטה בכוח!" הוא התחיל להתעצבן ובא להרים אותי.
לקחתי צעד אחורה ותפסתי בדף הריק שהיה על השולחן.
YOU ARE READING
Love him bad
Romanceמקום 1 ברומנטיקה 17/6/17 - 5/7/17 , 7/7/17 - 20/7/17 היא - ילדה טובה שכל מה שהיא רצתה היה לשמח את ההורים שלה הוא - פושע מסוכן וחסר רחמים מה יקרה כשהשניים יפגשו? הם התאהבו? הם יקבלו סוף שמח משלהם? הזהרות: *תוכן מיני* *תכנים גרפים* *אלי...
