פרק 23 - לעד נזכור

9.6K 330 96
                                    

שש שנים. שש שנים עברו מאז אותו יום.

מי היה מאמין?

אני מתגעגעת אמא

אני מתגעגע אמא

נקודת מבט – ג'ניפר

"בוקר טוב" אמרתי בזמן שנשקתי ללחיו של רוי

"בוקר" הוא ענה ביובש וקם מהמיטה.

בימים האחרונים הוא ממש מוזר, מעניין מה יש לו, אולי נמאס לו ממני?

טוב בכל מקרה אין לי זמן להתעסק בזה היום, היום הוא יום השנה למותה של אמי.

אני הולכת להקדיש את היום הזה בשבילה.

חיכיתי שרוי יסיים להתקלח כדי להגיד לו שיש לי סידורים להיום ושאני לא יהיה בבית עד הערב.

"סוף סוף סיימת" אמרתי עם גיחוך קטן אבל הוא רק הסתכל עלי במבט זעוף והתקדם לחדר.

"אוקי..." אמרתי בשקט ובבלבול והלכתי אחריו.

"רק רציתי להגיד לך שאני יוצאת היום מהעיר, אני הולכת לירושלים.. יש לי.. משהו שאני צריכה לעשות שם" אמרתי בחשש, הוא כל כך ממורמר בימים האחרונים שפחדתי מהתגובה שלו. אמי קבורה בירושלים, היא תמיד רצתה להיקבר שם במותה, היא הייתה מאוד מחוברת לדת, לכן אני צריכה לנסוע לשם היום...

"אני אקפיץ אותך לשם..." הוא אמר והתחיל להתלבש.

"אה.. חשבתי האמת ללכת לבד... אני..." התחלתי להגיד והוא עצר אותי

"ג'ניפר אני יודע בידיוק מה יש לך שם ואני מקפיץ אותך סוף דיון. אני במילא הולך לירושלים היום גם..." הוא אמר ביאוש ויצא למרפסת, כשהוא לבוש רק בג'ינס שחור.

כמובן שהוא יודע מה יש לי היום... הוא יודעת עלי הכל, הוא אפילו ידע מי הרוצח של אמא שלי... שזה משהו שאפילו המשטרה לא הצליחה לגלות...

"עשיתי לך משהו רע?" שאלתי אותו כשנשענתי על גבו.

הוא נאנח והסתובב אלי, הוא הסתכל עלי בפרצוף קר ומיואש ולא הוציא מילה.

"ספר לי מזה" אמרתי ושמי את כף ידי על לחיו, אבל הוא מיהר מהעיף אותה משם.

"לא הכל קשור אליך ג'ניפר" הוא אמר ויצא מהמרפסת.

אם זה לא קשור אלי אז למה הוא כזה קר אלי בימים האחרונים??

אחרי שעתיים של התארגנות ואכילת ארוחת בוקר יצאנו מהבית לכיוון האוטו.

אחד האנשים של רוי כבר חיכה בתוך האוטו יחד עם מייקל, התיישבנו והוא התחיל לנסוע.

הנסיעה עברה בשקט, חוץ מהקול של מייקל שניסה להשחיל מילה פה ושם כדי לשבור את השקט, אבל הוא הפסיק כשהסתכל על רוי.. הם כאילו יודעים משהו שאני לא וזה ממש מעצבן אותי, אני חברה שלו! אני אמורה לדעת מה מציק לו!

Love him badWhere stories live. Discover now