*תפעילו את השיר*
*כמה דקות לפני שקיילי עזבה את הבית*
נקודת מבט דור:
קמתי מהמיטה עם כאבי ראש חזקים,
שיט, כמה שתיתי,
שטפתי את פניי וראיתי הודעה חדשה מקיילי,
קראתי אותה ונחנקתי מכל מילה למילה שקראתי,
מה עשיתי?!
יצאתי מהחדר בריצה ושמעתי אותה במדרגות ניסיתי למהר וראיתי את המונית שלה כבר נוסעת..
נפלתי לרצפה ושמתי את ראשי בין רגליי,
למה אני נותן לה כל פעם מחדש לברוח?
למה אני טועה כל פעם מחדש?
למה?!
קמתי בעצבים מהרצפה וניפצתי כל מה שהיה בסביבה,
מרתה ניסתה להרגיע אותי וצעקתי עליה,
הלכתי את הבית הלוך חזור, הלוך חזור.
מנסה להבין איך היא נעלמה לי.
אהבה הכי גדולה בחיים שלי לא כאן עכשיו,
דווקא עכשיו, שאני הכי צריך אותה,
היא לא פה,
הסתכלתי על השעון שהיא קנתה לי,
הורדתי אותו מידי והתחלתי להכות את השק איגרוף שבמרתף,
"למה!" צעקתי,
"למה?! אני כזה מפגר!" צעקתי והרבצתי לשק בלי סוף,
"דור מספיק!" אמר נועם.
"אני בן אדם רע אה? לא רוצים להיות בחברה שלי, אפילו קיילי לא הצליחה לסבול אותי בסוף..
תראה!! תראה!! מה קורה לי, אני משתגע, אני אוהב אותה נועם, כמו משוגע!" צעקתי והרבצתי לשק עד שנקרע לגמרי,
"אתה יודע מה? אולי טוב לי ככה" אמרתי בקרירות,
לא.
לא טוב לי ככה! אני רוצה אותה שלי!
איתי!
אבל, אני מסוכן לה.. אני לא יכול לסכן אותה, לא.. פשוט לא.
אני צריך להסביר לה שאני אוהב אותה, שאני לא מוותר אליה וגם לא אוותר.
עד שאני אראה שאני והיא, משפחה.
אני לא מתכוון לוותר על האהבה שלי.
היא החיים שלי!
איך אפשר לוותר על החיים שלך כל כך מהר?
אי אפשר, פשוט אי אפשר!
אני טס אליה!
"אני טס" אמרתי בקרירות לנועם.
"תן לה זמן דור" אמר ועצר אותי מלצאת מהמשרד.
"איזה זמן?! עד שאני אמות מגעגוע?! איזה זמן?!" צעקתי עליו.
"אתה יודע שאני צודק" אמר.
כן הוא צודק, אני הבטחתי לקיילי שאני לא מוותר עלינו.
"תן לה כמה ימים, תנוח, תהיה עם אבא שלך" אמר וחשבתי בכיסא ושתיתי מהמים.
"סעמק" צעקתי ושברתי את הכוס על הרצפה.
למה אני צריך את זה כזה קשה!!
למה אני לא יכול פשוט להירגע? לנשום, כנראה לא אופציה נורמלית בשבילי.
לפחות לא בלעדיה, בלעדי.. קיילי.
האהבה שלי, הלב שלי.
הדבר שבגללה אני קם בבוקר עם חיוך שישנתי עם הדבר הזה.
שאני מנשק את השפתיים היפות שלה.
מריח את הגוף הזה.
זוכה לראות את החיוך היפה הזה יום יום.
לראות אותה מתגברת על כל כך הרבה מכשולים.
נרדם עם החיבוק שלה, קם עם השיער שלה על פניי.
מתחבק איתה עד ששנינו נרדמים.
מחבק אותה, לא עוזב.
גם לא רוצה לעזוב, השיחות שלנו..
שהיו מצחיקות, מרגשות, מפגרות מה לא?
האושר שהיא הכניסה לחיי, אני לא יכול לשכוח.
אני הולך לאהוב אותה לנצח, בלי להצטער על זה.
וביום שאני אצטרך לאבד אותה, אני כנראה אמות.
ואם אני מאבד אותה אני הולך למות.
אני מוכן לוותר על החיים שלי רק כדי שהיא תחייך עוד חיוך מושלם שלה.
החודש הזה היה קשה בשבילנו, קשה מידי..
אני אשם, אני יודע..
אני צריך להירגע, לא להוציא אליה..
מפגר!! מאוחר מידי.
היא לא כאן, לא בין הידיים שלך, מחובקת ורגועה.
לא היא לא!!
התחלתי להתהלך בחדר ולשבור דברים.
לפתע שמעתי צעקה.
"מאי?" אמרתי כשראיתי אותה נכנסת לחדר.
"מה הולך כאן?" שאלה.
נקודת מבט מאי:
נכנסתי לחדר וראיתי מלא זכוכיות על הרצפה, ראיתי את דור שהיה נראה נורא..
שיערו היה פרוע, בגדיו היו קרועים, נורא..
"מה עבר עלייך?" אמרתי בדמעות.
לא יכולתי לראות אותו ככה, את אח שלי.
"אבא, הוא.. במצב קשה דור.. איפה קיילי?" אמרתי מגמגמת.
דור רץ לחבק אותי.
ושנינו בכינו על הרצפה מחובקים.
"מה אני עושה מאי? אני אוהב אותה" אמר עם עניים אדומות.
"אל תוותר דור.. אל תוותר" אמרתי עם דמעות בעיניים.
חיבקתי אותו חזק והוא אותי.
"אני מפגר, כל כך מפגר.." אמר דור.
"אתה לא!! היא אוהבת אותך, אתה פשוט פגעת בה, אתה תבקש סליחה תאמין לי היא תחזור" אמרתי עם מחנק בגרון.
"את בטוחה?" אמר בחיוך קטן.
"בטח שאני בטוחה!" אמרתי וקמתי מהרצפה.
משכתי אותו מהרצפה ואמרתי:"אתה לא מוותר, לך אליה"
הוא חיבק אותי ורץ.
"רגע דור!" צעקתי.
"מה?" שאל כשפתח את הדלת.
"המפתחות" אמרתי מחזירה את המפתחות של המכונית.
"תודה" אמר ונשק את המצח שלי.
"בהצלחה אח גדול" אמרתי בחיוך.
נקודת מבט דור:
אני אצליח!!
אצליח להחזיר אותה לחיי.
את אהבת חיי שוב לחיים שלי.
אני אוהב אותה, אני לא מתכוון לוותר.
YOU ARE READING
Hard way to love
Romansa#מקום 1 ברומנטיקה 3.11.2017 #מקום 1 במסתורין 4.2.19 סיפור אהבה עם דרמות קטנות, כי אחרי הכל.. הדרך לאהבה היא קשה. -עונה 1 גמורה- -עונה 2 גמורה- *סיפור גמור* *זכויות שמורות לי* אם ראיתם משפט שאהבתם ספרו לי, אני אשמח לדעת❤
