Hard way to love

פרק 26- עונה 2

נקודת מבט קארין:
"בוקר טוב!" צעקה אלין כשקפצה על המיטה שלי.
"די!" צעקתי וניסיתי להתכסות.
"קר לי!!" המשכתי לצעוק כשלקחה את השמיכה שלי.
"ייאלה בית ספר!" צעקה וצחקה בלי סוף.
"אני מבינה שישנת טוב" אמרתי תוך כדי ציחצוח השיניים.
"לא ישנתי.." אמרה כשהייתה בטלפון.
"מתי הלכת לישון אלין" אמרתי בדאגה.
"לא זוכרת.. היה אור כזה" אמרה כשנסתה להיזכר וכשהסתכלתי בעיניה הם היו אדומות.
"לכי לישון" אמרתי לה.
"זה לא יעזור.. את לא מבינה שאני לא נרדמת" אמרה בייאוש והרימה את ראשה כלפי מעלה כך שהיא נשענת על הקיר בעזרת ראשה.
"ייאלה יום ארוך לפנינו" אמרתי לאלין כשהוצאתי אותה מחדרי.
התלבשתי 👇

"אלין!!" צרחתי בעצבים.
"מה?" שאלה תוך כדי ששמה את הנעליים שלה.
"למה הוצאת לי את הטלפון מטעינה!!?" צרחתי כשאני מחזיקה את הטלפון בידי.
אלין הרימה את ראשה אליי והייתה מבולבלת.
"קארין? הכל טוב? יש לך 80 אחוז" אמרה לא מבינה מה את רוצה מימנה.
"לא, זה לא טוב! אני עד ארבע היום!" אמרתי בעצבים.
"הבנתי.." אמרה.
"בואי בואי, תקחי כדור שלא יכאב לך הראש" אמרה.
"מאיפה את יודעת?" אמרתי.
"כי יצא לך חבר חדש בפרצוף ואת רמת הפוכה, הא ובטח לא שמת לב שזרקת את כל האריזות של הפדים על הרצפה בשירותים שלך" אמרה בחיוך ולחצה על המעלית שתבוא.
"אוי" אמרתי ודפקתי את ידי בראש.
"לא נורא מרתה כבר סידרה" אמרה ויצאנו מהמעלית.
"בוקר טוב יפות שלי" אמר אבא.
"מה זה יפות.. נראות כמו הצרות שלי" אמר דין.
"דין!" צעק אבא.
"זה בסדר אבוש" אמרה אלין.
"לא! זה לא בסדר.. אבוש" אמרתי .
"עזוב היא בזמן הזה בחודש" אמרה אלין לאבא.
"אוי.." אמר והלך לסלון.

הגענו לבית ספר ואני ואלין נפרדנו כרגיל..
והלכתי לכיתתי.

נקודת מבט אלין:
הברזתי. למה שאני אשב ואשמע מורה מדברת על מה קורה בתוך המנורה כשהיא נדלקת?!
"אלין!" נשמע צעקה.
"רפאל!" אמרתי כשראיתי אותו.
"מה קורה?" שאל.
"סבבה, מה איתך?" אמרתי.
"בסדר.. אמ.. אני יודע שלך ולקארין יש יום הולדת בעוד שבועיים אז.. חשבתי אולי אני אקנה לה משהו" אמר בחיוך.
"אוקי" אמרתי והסתובבתי אבל הוא עצר אותי.
"לא, רפאל.. קארין ומתנות זה אף פעם לא נגמר טוב! בעיקר לא ימי הולדת" אמרתי בקול מדוכא.
"למה? את הרי ידועה בתור האחת שמארגנת ימי הולדת הכי שווים" אמר.
"השמועות נכונות" אמרתי בחיוך והעפתי את שיערי לאחור בצחוק.
"אבל, קארין לא אוהבת את זה.. תבין ביום הולדת ה5 שלנו.. היא נכבתה מנרות של העוגה, עד היום יש לה צלקת.. יש לה טראומה, והיא תמיד שונאת שאנחנו קונים לה מתנה או בכלל מציינים את היום הזה, מה שכן.. היא אוהבת שחוגגים לי, כי היא לא רוצה שאני אפגע" אמרתי ולקחתי נשימה עמוקה מידי פעם כשדיברתי.
"וואי... עד כדי כך?" שאל.
"זה עוד כלום.. אבל, כן יש לה טראומת יום הולדת" אמרתי.
"ומתנה קטנה?" שאלה וגירד בעורפו.
צחקתי ואמרתי:"קח אותה לספארי"
"ספארי??" אמר בהלם.
"כן, תראה לה את האריות.. היא אוהבת את זה" אמרתי בחיוך והלכתי.

*המסיבת יום הולדת*
נקודת מבט רפאל:
וואי אם זה נכון כל מה שאלין אומרת..
נראלי שקארין לא כזה תשמח להיות ביום הולדת של סיוון.
"רפאל! צריך שתייה!" אמרה סיוון בקול הציפציף שלה.
"שנייה" אמרתי ופתחתי לקארין את הדלת.
"איזו יפה!" אמרתי בחיוך ונישקתי אותה.
"בואי" אמרתי.
"הכל טוב?" שאלתי אותה כשראתה את
כל הילדים בגינה.
"לא, הכל טוב" אמרה והתיישבה בכיסא.

נקודת מבט קארין:
איך אני הולכת לעבור את השלוש שעות האלה?!
"תיזהרי!!" צעקתי על ילדה שנבעה העוגה ועליה הנרות.
רצתי מהר מידי ובטעות נפלתי לרצפה.
"פיו" נשמתי כשלא נפלה עליי העוגה.
"קארין, תכירי זאת אלכס.. האקסית שלי" אמר רפאל כשהציג לי נערה בלונדינית עם עיניים כחולות, וגוף מעורר קנאה.
"רפי.. יש סיכוי אתה מביא לי לשתות?" אמרה בקול קטן וליטפה את כתפו של רפאל.
רציתי לקבור את עצמי.
קמתי מהרצפה ופתאום ילדה שפכה מים כשיצאה מהבריכה והחלקתי הישר לתוך העוגה.
"קארין!" צעק רפאל.
"אני שונאת ימי הולדת שונאת!!!" צרחתי וכולם שתקו והסתכלו עליי.
התחלתי לבכות ובכיתי משם.
רפאל היה אחרי וקרא בשמי ולא יכולתי להסתובב אליו שיראה אותי.
הלכתי לשירותים וניקיתי את פניי המכוסות בקרם.
"למה, אבל, למה??" צעקתי וניגבתי את הדמעות.
"קארין תפתחי" אמר רפאל.
"אני הולכת הביתה" אמרתי בחדות ויצאתי מהבית.