Hard way to love

פרק 18- עונה 2

"תעוף מימנה אלירן!!" צעק דין.
אלירן, זה השם שלו..
"דין עוף מכאן אני מסתדר" אמר אביאל כשקם מהרצפה מלא בדם.
"אביאל!" צעקתי כשראיתי אותו מתעלף.
"הוא בסדר.. הוא רק איבד קצת דם" אמרתי כשהלכתי אליו ובדקתי אם יש לו דופק.
"קחו אותו מכאן" אמרתי לחברים שלו ולפתע. מישהו משך אותי.
"איי!" צעקתי והוא סתם את פי בעזרת ידו.
"שקט נסיכה קטנה, את באה איתי" אמר אלירן.
"לא היא לא!" צעק דין.
*בום*
לא ראיתי מה קרה, רק שמעתי.. נבהלתי כל כך שנשכתי בטעות את אלירן.
"אחח!!" צעק ושיחרר את פי אבל לא את האחיזה שלו בי.
"סליחה" אמרתי באינסטינקט, מה אני אומרת לו סליחה?!
"אני.. אני.." מילמלתי כשראיתי אותו מתקרב לפניי.
"את מה?" שאל בקול צרוד.
לרגע כל הדרמה נעלמה כשהתסכלתי בעיניו.
"תברח, אתה לא בן אדם לא כל הדברים האלה" אמרתי בפשטות, המילים ברחו מפי.
"מה?" שאל לא מבין והתסכל בעיני והרגשתי רעד מאיך שהסתכל עליי.
"את בסדר?" שאל כשהחזקתי בו כדי לא ליפול.
"מה אתה רוצה מימני?!" צרחתי וזזתי מימנו.
הוא תפס בפני וגרם לי להסתכל שוב בעיניו.
איכשהו נרגעתי שוב, מה הולך כאן?!
"בואי איתי" אמר ופשוט עשיתי כדבריו.
לא יודעת למה, הרגשתי כיאלו זה נכון.
זה נראה מפגר? מאוד!
נכנסתי עם אלירן למכונית לא מבינה מה אני בכלל עושה.
ולפתע נשמע צעקה:"אלין!!"
"מי זה?" שאלתי את עצמי.
לפתע אלירן יצא ולא הצלחתי לראות מי זה.
"בואי" אמר אלירן כשפתח לי את הדלת.
"לאן עכשיו?" שאלתי.
"בואי כבר" אמר בקרירות ויצאתי מהרכב.
הגענו לוילה ענקית,קצת יותר גדולה מהבית שלי, יפה לו..
"אהבת?" שאל.
"שלי יותר יפה" אמרתי ולפתע ראיתי את הסלון הלבן והיפיפה.
"וואו" נפלטה מפי תדהמה.
אלירן צחק ואמר:"תרגישי בבית".
"רגע!" אמרתי לפתע.
"למה אני כאן?" שאלתי אותו.
"מה אתה צריך מאבא שלי?" שאלתי ושילבתי את ידי.
"מאבא שלך?" אמר וצחק בלי סוף.
מה זה החיוך הזה??
"אוי נסיכה קטנה, את לא מבינה שאני לא צריך שום דבר מאבא שלך, אני רק צריך אותך" אמר והחזיק את פניי.
"למה? אתה רוצה להחזיר לדין? נכון?!" צעקתי.
"לאח האפס שלך? ממש לא" אמר וזרק את המפתחות לעבר האיש בחליפה השחורה.
"אז מה אתה רוצה?" שאלתי כבר לא מבינה.
"אותך" אמר והסתכל עליי.
ראיתי אמת בעיניו.
אבל, אני עדיין לא מרגישה בטוחה, הוא הרגע חטף אותי מהמסיבה.
"נסיכה בכל בסדר?" שאל אותי.
מה הקטע שלו עם הנסיכה?!
"מה יש לך עם הנסיכה הזה" אמרתי בעצבים.
אני שונאת שאומרים לי נסיכה, נסיכה זה איך שסבא שלי זכרונו לברכה היה קורא לי..
"אני אוהב את הכינוי הזה עלייך" אמר וליטף את שיערי.
"אל תקרא לי ככה" אמרתי מחזיקה את הדמעות מרוב זכרונות על סבא שלי.
"מה יש נסיכה שלי?" שאל בקול מודאג.
"סעמק! אבל די עם הנסיכה יואו!" צעקתי והלכתי משם.
התיישבתי על הספסל נדנדה הזה בגינה והתחלתי לבכות בשקט.
"אני יודע שבטח לא כיף לך שאת לא בבית ו.." קטעתי את הדברים המפגרים שיוצאים לו מהפה ואמרתי:"זה לא זה"
הוא התיישב לידי ואמרתי:"אני לא יכולה להסביר את זה אבל, אתה גורם לי להרגיש בטוחה.."
הוא הסתכל עליי שמח אך בלי חיוך.
העיניים שלו הראו את זה.
"מה אתה כזה שמח?" שאלתי בחיוך.
"מה? מאיפה לך" אמר בהלם.
"סוד" אמרתי בחיוך והוא חייך.
"אני לא אפסיק לקרוא לך נסיכה" אמר כשנשענתי על הכתף שלו מרוב העייפות ובלי לשים לב.
"סבא שלי היה קורא לי ככה" אמרתי והסתכלתי לירח היפה.
"הוא מת?" שאל בכזאת פשטות.
"כן.." מילמלתי.
"גם ההורים שלי" אמר והעביר את ידו מספר פעמים בשיערי.
"אני מצטערת לשמוע, איך אתה עם זה?" שאלתי מרגישה כיאלו אני מכירה אותו מלא זמן.
"10 שנים" אמר בקרירות.
"בגלל זה אתה כזה קר" אמרתי.
"אולי" אמר והרמתי את ראשי והסתכלתי עליו.
"אני רוצה שתיקח אותי הביתה, אבא שלי יהרוג אותך! אתה לא רוצה את זה! תאמין לי" אמרתי בדאגה ענקית.
אני יודעת שהוא לא בן אדם רע! אני מרגישה את זה!
"אוי נסיכה קטנה, ככה את חושבת אני אוותר עלייך? אבא שלך לא מעניין אותי" אמר וקם מהספסל.
"תעלי למעלה, ריבה תיתן לך בגדים לישון" אמר.
"מי זאת ריבה?" שאלתי והוא כבר נעלם.
נכנסתי לסלון וראיתי אישה מבוגרת עם שיער לבן ועיניי דבש זוהרות ויפות.
"את אלין?" שאלה.
"כן, את ריבה?" שאלתי אותה והיא הנהנה.
"בואי" אמרה ולקחה אותי לחדר שלי.
זה החדר👇

מה זה?!
"אהבת?" שאלה אותי ריבה.
"מאוד" אמרתי בחיוך ענקי.
"קחי" אמרה ונתנה לי את הבגדים האלה 👇

"תודה ריבה" אמרתי והיא חייכה אליי חיוך מחמם.
"הלכתי למיטה והתכסתי.
אני לא יודעת מה גורם לי לסמוך עליו.
אבל מה שאני כן יודעת שזה לא יגמר טוב הרעיון הזה שהוא חוטף אותי.
רגע, הוא חוטף אותי?!
מה יהיה הסוף איתי אלוהים!!

אלירן בתמונה למעלה.