Hard way to love

פרק 27-עונה 2

נקודת מבט אלין:
ישבתי על המיטה וחיכיתי לטלפון שיצלצל.
"נו תצלצל נו!" צעקתי על הטלפון.
לפתע נשמעה טריקת דלת חזקה.
"די!! שקט!!" צעקה קארין.
קמתי מהמיטה בין רגע וירדתי קומה למטה.
עד שנעצרתי על ידי נועם.
"נועם לא עכשיו, אני צריכה לראות מה עם קארין" אמרתי כשניסה להצחיק אותי והחזקתי את עצמי ולא לצחוק.
"נו תראי לי את החיוך היפה שלך" אמר בחיוך רחב.
הוא דיגדג אותי ובתוך שנייה התחלתי לצחוק והוא היה נראה מרוצה.
"די! אני צריכה לראות מה עם קארין" אמרתי והוא הפסיק.
"מה יש לקארינה?" שאל.
"זה מה שאני צריכה לראות" אמרתי בפרצוף מודאג.
"קאריני.." אמרתי כשראיתי אותה יושבת על הכורסא הגדולה בגינה.
"מה?" שאלה ולא הסתכלה עליי.
"את בוכה יפה שלי, למה?" שאלתי כשראיתי את פניה.
"הכל נהרס לי, עד שאני עם רפאל.. שהוא מדהים, באה האקסית הכוסית שלו ובום, אני מרגישה שוב מאויימת" אמרה ושמה את ראשה על כתפי.
"חיים שלי, את לא צריכה להיות עצובה מי היא בכלל?? למה היא שווה מה שאת שווה?! עובדה שהוא נפרד ממנה ועכשיו הוא איתך!" אמרתי בעצבים.
לא הסתכלתי לצדדים רק על קארין ועינייה התמלאו בדמעות.
"קארין, יש לך אורח" אמר דניאל ומאחוריו היה רפאל.
"לא אלין, שלא יבוא אני נראת זוועה" אמרה ונסתה להסתתר מאחורי.
"קארין.." אמרתי והסתכלתי עליה.
"לנשום" אמרתי ולקחתי איתה משימות שתירגע.
קמתי מהספה ורפאל התיישב ליד קארין ואני נכנסתי הביתה.
"נו, היא בסדר?" שאל נועם.
"כן, נראלי" אמרתי ולקחתי מים מהמקרר.
"בואי" אמר ותפס את ידי באמצע ששתיתי.
"לאן?!" צעקתי והוא שם את האצבע שלו על פי כדי שאני אסתום.
"וואו" אמרתי כשראיתי את החצר האחורית המדהימה שלא ידעתי שקיימת.
"אבא שלך ידע שאני לחוץ אחרי יום עבודה ותוך כדי.. ולפעמים לא היה זמן לנסוע למקום רחוק,  אז הוא עשה את זה בשבילי אני תמיד באה לפה לחשוב.. להירגע" אמר והתיישב בספסל היפה שהיה ליד האגם עם הפרחים.
"וואו.. לא ידעתי שזה קיים בכלל" אמרתי והתיישבתי לידו.
הוא צחק ואמר:"אז הינה עכשיו את יודעת"
"נועם" אמרתי.
"מה?" שאל.
"בן כמה אתה בכלל?" שאלתי והתיישבתי בישיבה מזרחית על הספסל.
"תנחשי" אמר בחיוך.
"אממ... 17?" אמרתי.
"לא" אמר.
"19?" שאלתי.
"18 וחצי" אמר.
"וואי וואי, מגיל כזה אתה בעבודה המסוכנת הזו" אמרתי בהלם.
"לא.. אני מגיל 16 בעבודה הזאת" אמר.
"וואו ממש הבדל" אמרתי בציניות וגילגלתי עניים.
"אלין.. אני יכול לשאול את שאלה?" שאל.
"הרגע שאלת" אמרתי בחיוך והוא היה מובך.
"נו שאל" אמרתי ודפקתי על כתפו.
"למה את כל הזמן ערה בשעות מאוחרות?" שאל.
"אני.." דברי נקטעו בגלל צילצול טלפון.
"אה יובי" אמרתי כשעניתי.
"את באה היום ל"פיל הלבן"?" שאלה.
"אוי נכון.. כן, אני אבוא" אמרתי.
"סבבי ב9 וחצי אני באה ונצא" אמרה וניתקתי.
"נדבר יותר מאוחר.. אני צריכה להתארגן" אמרתי וקמתי מהספסל.
"לאן?" שאל וטון הדיבור שלו היה לא מוכר.. כמו של אבי כשהוא דואג.
"מסיבה" אמרתי בישירות ונכנסתי הביתה.
"אולי אל תלכי" אמר כשנכנס איתי למעלית.
"מצחיק" אמרתי בחיוך.
"אני לא צוחק איתך!" אמר נועם.
"יופי" אמרתי ולפתע הטלפון של נועם צילצל כשיצאנו מהמעלית.
"אני בא, אני בא" אמר בקול עצבני.
"יפה לך הפרצוף העצבני" אמרתי כדי לגרות אותו.
"לא יעבוד לך לעצבן אותי" אמר.
"וואלה?" אמרתי ושילבתי ידיים.
"וואלה" אמר ונשען על הדלת חדרי.
"ואם אני אלבש את זה?" אמרתי והוצאתי את הבגד הזה מהארון👇 ונכנסתי לשירותים לילבוש אותו.

נועם ראה אותי ופניו היו אדומות, הוא הוריד את ראשו לרצפה ואמר:"אלין תלבשי משהו עם בד..בבקשה"
"איזה ילד קטן אתה" אמרתי בצחוק.
"מצטער אני לא יכול לחשוב שהילדה שראיתי אותה משחקת בבובות ותצטרך לסבול בנים סוטים וחרמנים כשהם יראו מה היא לובשת.. או יותר נכון מה היא לא לובשת" אמר וגירד את עורפו.
ליבי התרכך מהמילים שלו.
נכנסתי לשירותים והחלפתי לבגדים האלה

"ייאלה אל תתרגל לזה שאני נרגשת מהמילים שלך" אמרתי ונגבתי את הדמעה שברחה מעיניי.
"וואו.." אמר וסובב אותי לכייון שלו.
"את מדהימה.. את לא צריכה את הצומת לב בזכות הבגדים הקצרים, הפרצוף היפה הזה.. החיוך המושלם הזה.. כובש כל אחד" אמר בחיוך.
חיבקתי אותו והוא נישק את המצח שלי.
"טוב זוג יונים שלי, אתם באים לאכול?" שאלה קארין כשנכנסה לחדרי זורחת.
"כן כבר.. איך היה עם רפאל?" שאלתי.
"אני יכולה להגיד לך איך היה עם השפתיים היפות וה.." קטעתי את דבריה ואמרתי:"די פשוט די".
נועם צחק והסתכל עליי.
"נו.. רוצים לספר לי משהו?" שאלה.
"כן.." אמרתי בחיוך.
"אתם לא נותנים לי להתארגן ייאלה" אמרתי וסגרתי עליהם את הדלת.
"חכי חכי!" צעקה קארין וצחקתי.