Hard way to love

פרק 24- עונה 2

נקודת מבט דניאל:
"בוקר טוב גם לך" אמרתי לדין שיצא מהמעלית עם פרצוף קר.
הוא התיישב מולי בשולחן ומרתה שמה לו צלחת של פנקייקים וכוס עם מיץ.
"תודה" אמר צרוד.
"מה זה?" שאלתי כששמעתי את קולו.
"דבר רגע" אמרתי תוך כדי צחוק.
"דין מותק, אתה רוצה עוד?" שאלה מרתה.
"לא" אמר בקול הצרוד שלו.
המשכתי לצחוק בלי סוף והוא היה קר רוח.
"סיימת?" שאל והנהנתי ואז תקף אותי עוד התקף צחוק.
"מה יש לו?" שאלה קארין.
"לא יודע" אמר דין והיא התחילה לצחוק.
"מה קרה לך בקול? מה חזרת לגיל 13?" שאלה והוא הזיז אותה מהדרך.
"איה!" צעקה.
"דין!" צעקה אלין.
"וואי" אמר דין .
"מה יש לכם היום!" צעק ולפתע החזיק את הגרון שלו.
"מה יש?" שאלה קארין.
לא יצא מהפה של דין קול.
"בוא תאכל כורכום זה יעזור" אמרה מרתה והתחלנו לצחוק.
"למה לקחת לי את הג'קט הגדול של אבא?!" לפתע הופיעה אלין מלאת זעם.
"אתה מתעלם מימני הא?" אמרה כשדין לא דיבר.
"חכה חכה" אמרה אלין ודין לא הצליח לקרוא לה.
אני וקארין צחקנו בלי סוף עד שאבא בא.
"מה מצחיק?" שאל קר רוח.
"כלום, דין איבד את הקול" אמרה קארין.
"תשתה תה, מרתה.." אמר והסתכל על מרתה.
מרתה הנהנה וקארין הלכה לכיוון אבא.
"חבל.. חשבתי אתה בא איתנו לירות קצת ברובים במטווח" אמר אבא ודין היה נראה עצוב.
"לא אבא! שיבוא גם, מקסימום כשיצטרך משהו ירה" אמרה קארין וצחקה.
אבא לא צחק הוא רק שאל:"איפה אמא?"
"היא בקניות עם חברה" אמרתי.
"ואלין?" שאל ולפתע נשמע פיצוץ.
אבא ודין רצו למדרגות האחוריות ואני נשארתי עם קארין.

נקודת מבט אלין:
הרגשתי את הרצפה הקרה בתוך דקה.
לא הבנתי מה קרה עד ששמעתי את קולו של אבא שלי.
"אלין!" צעק.
פתחתי את עיניי והרמתי את עצמי.
"דין תבדוק את המרפסת" אמר אבא שלי כשהרים אותי למיטה.
"מה קרה יפה שלי?" שאל אותי בנועם.
"אני לא יודעת.. פיתאום נפלתי" אמרתי והזזתי את שיערי מצד לצד בחוסר הבנה.
"נראה לי הוא מנסה להגיד לך משהו" אמרתי כשראיתי שדין מנסה להשיג צומת לב.
"מה?" שאל אבא.
דין סימן לו לבוא.
הוא קם ויצא למרפסת, אני בנתיים התיישבתי יותר בנוח וניסיתי להיזכר במה שקרה.
"כוסאמק" אמר והעביר את ידו בשיערו בעצבים.
"לך תגיד לקארין שאני עוד מעט בא" אמר אבא ואז הבין מה הוא אמר.
"עזוב, תהיה איתה" אמר ויצא מהחדר.
דין התיישב לידי ונשען על הקיר.
"נסיתי לשתות תה עם דבש?" שאלתי.
הוא הינהן לשלילה.
"אז לך, אני לא ילדה קטנה" אמרתי בחיוך.
הוא עשה פוקר פייס ולא זז.
"נו לך" אמרתי ובעטתי בו.
"אני צמאה" שיקרתי כדי שילך.
הוא הסתכל עליי לא מאמין לי.
הוא קם ויצא מהחדר.
"מה את רוצה ילדה?" אמרה יובל כשהתקשרתי אליה.
"את באה איתי לראיון הזה במד"א ביום שני?" שאלתי.
"לא איזה.. יש מבחן באזרחות,שכחת?" אמרה.
"מה פתאום, איך אפשר לשכוח שכל שיעור היא מוציאה אותי" אמרתי בציניות והיא צחקה.
"אלין" אמר נועם כשנכנס לחדר, וואי בן אדם מציק.
סימנתי לו רגע והמשכתי לדבר עם יובל.
"נו מה?!" צעקתי כשלקח לי את הטלפון.
"בואי את ישנה היום בקומה 5" אמר.
"מה קומה 5?! לבד?!" צעקתי.
"כן" אמר.
"לא רוצה" אמרתי בקור רוח ולקחתי לו את הטלפון שלי.
"את לא לבד נו, זה החדר שלי שם גם" אמר והתיישב לידי.
"ממש מעודד אותי" אמרתי והוא דיגדג אותי.
"די!" צעקתי תוך כדי שאני צוחקת.
נועם הוא כמו חלק מהמשפחה שלנו, הוא תמיד כאן בבית.. פשוט הוא יותר עסוק לפעמים מאבא שלי אז, לא יוצא לנו להיות הרבה ביחד.. כי הוא בזמן האחרון מחליף את אבא שלי הרבה בעבודה שלו, כמו עוזר כזה, הוא עובד איתו.
"התגעגעתי לחיוך הזה" אמר.
"וותר אני לא אוהבת בלונדים" אמרתי בצחוק והוא חייך.
"ואני לא אוהב פרחות" אמר ועשיתי פרצוף כיאלו עצבני.
"אליני!!" צעק אלעד כשהתפרץ לחדרי.
"בובי קטן, מה איתך?" שאלתי אותו כשחיבק אותי.
"בסדר.. דין ניסה להגיד לי משהו, אבל כל מה שהבנתי זה:מממ אחמ" אמר וחיכה את דין שהוא משתעל.
אני ונועם צחקנו.
"נועם! למה אין לך חברה?" שאל אלעד.
"כי הוא קוף, בנות לא אוהבות קופים" אמרתי בחיוך רחב.
"גם לך אין חבר מה זה אומר?" שאל אלעד.
"נועם סתום" אמרתי לפני שיגיד איזה משהו.
"כי היא תינוקת, בנים לא אוהבים תינוקות" אמר נועם.
"וקוף ותינוקת זה טוב?" שאל אלעד.
אני ונועם הסתכלנו אחד על השנייה.
"טוב אלעד נראה לי אתה צריך ללכת לישון מאוחר" אמרתי וניסיתי לקום מהמיטה בלי לדרוך על התחבושת שברגלי.
"תזהרי" אמר נועם כשתפס אותי שכמעט נפלתי.
"למה אני צריך ללכת לישון?" שאל כשהייתי שקועה בעיניים של נועם.
"אלין..?" שאל נועם.
"אה כן! כי כבר מאוחר ואתה צריך שיהיה לך כוח למחר" אמרתי באילתור רציני.
החזקתי את ידו של אלעד ולקחתי אותו לחדרו.
"צריכה עזרה?" שאל נועם כשיצאתי מחדרו של אלעד.
סימנתי לו שיהיה בשקט.
"הוא ישן" לחשתי והלכתי למעלית והוא אחריי.
"טובה עם ילדים אה? אז זה אומר שאת יודעת להסתדר עם עצמך" אמר ועשה את עצמו חושב.
"שקט אתה" אמרתי כשנכנסו למעלית.
"ואם לא באלי?" אמר והתקרב אליי.
לפתע הדלת נפתחה ואבא שלי וקארין עמדו שם מסתכלים אלינו.
"נועם, בוא יש ישיבה" אמר אבא שלי בקור רוח.
"איך היה סיס?" שאלתי את קארין והתיישבנו סלון ושתינו קפה.
"מדהים אחותי!!!" אמרה בהתלהבות.
"מחר את הולכת לראיון הזה לא?" שאלה אותי.
"כן אבל, אולי אין לי עם מי ללכת" אמרתי.
"לכי עם נועם, התקרבתם שוב" אמרה בחיוך.
"לכי! אין לך חבר להתמזמז איתו?" צעקתי עליה.
"נראה לי שגם לך יש עם מי להתמזמז" אמרה והרימה את הגבות שלה.
"די!! את יודעת שאנחנו כמו משפחה" אמרתי.
"משפחה לא בוחרים" אמרה וקמה מהספה.

*נועם בתמונה למעלה*