Hard way to love

פרק 23- עונה 2

נקודת מבט קארין:
"אז את רוצה שנצא שוב בערב?" שאל אותי רפאל שהיינו בכניסה של ביתי.
"כן" אמרתי בחיוך.
"אני אוהב אותך בייב" אמר לפני שהלכתי.
נישקתי את שפתיו ולפתע נשמעה טריקת דלת.
"זה בטח אבא שלי.. אני אדבר איתך" אמרתי וחיבקתי אותו.
נכנסתי הביתה וראיתי את אבא שותה קפה ושקוע בנקודה בקיר.
"היי אבוש" אמרתי בשמחה וחיבקתי אותו מאחורה.
"קארין!" אמר מתעורר.
"מה יש אתה עם פרצוף כזה?" שאלתי והתיישבתי מולו.
"אה.. כלום, עבודה וזה" אמר לא מסתכל עליי.
"אני לא אמא, ואני לא יודעת לקרוא אנשים אבל אני רואה שמשהו מציק לך.. אז דבר!" אמרתי באיום.
"כלום יפה שלי, באמת.." אמר וקם מהכיסא וליטף את ראשי ונישק את המצח שלי.
"רגע אבא!" צעקתי לפני שהלך.
"כן?" אמר.
"צריך לתקן את השבר בחלון של אלין" אמרתי.
"שבר? איך נהיה שבר?" שאל.
"לא יודעת.. גם אלין לא יודעת, היא פשוט שמעה את הניצוץ כשהיא יצאה מהמקלחת ואז היא נדקרה מהזכוכיות" אמרתי והוא היה נראה עצבני.
"אני הולך לסדר כמה דברים, תגידי לאמא שאני אחזור מאוחר" אמר ונישק את הלחי שלי והלך.
"אבל אמא אצל דודה ספיר!!" צעקתי והוא כבר היה רחוק.
"איפה ההורים?" שאלה אלין כשיצאה במעלית קופצת על רגל אחת.
"למה את מחוץ למיטה מותק? בואי שבי אני אכין לך לאכול, קאריני לכי לעשות שיעורים" אמרה מרתה.
"אלין לא אכלת?" שאלתי מתעלמת מדבריה של מרתה.
"לא הספקתי.." אמרה מתיישבת על הספה.
"ולהעלות תמונה ולעשות סטורי.. הספקת, מוזר" אמרתי בעצבים.
"די לכעוס" אמרה.
"אני? כועסת? מה פיתאום" אמרתי בציניות.
"טוב הלכתי לחדר" אמרתי מלאה בעצבים.

נקודת מבט קיילי:
"אליני, איך הרגל?" שאלתי את אלין כשנכנסתי לסלון.
"בסדר.. מה עם ספיר?" שאלה בחיוך.
"את יודעת שהם חוזרים שבוע הבא ללונדון" אמרתי והיא הייתה נראת עצובה.
"איפה אבא?" שאלתי.
"הוא יצא לסידורים.." אמרה קארין משום מקום.
"קארין!" צעקתי עליה כששפכה את הכוס קפה שלי.
"בלי קארין! למה את ואבא רבתם!?" צעקה עליי.
"קארין.. זה לא כזה פשוט, לכי לישון" אמרתי חסרת כוחות לשיחה הזאת עכשיו.
"את ואבא רבתם?" שאלה אלין.
"טוב.. כנראה שהשיחה הזאת לא תהיה מחר" אמרתי בייאוש.
"היא כן תהיה מחר כי אבא לוקח אותי לחדר בריחה!" אמרה קארין בשמחה.
הייתי מופתעת.. דור לא מבלה הרבה עם הבנות.
"כן, אותי הוא לקוח לסרט החדש של:"פיץ פארפקט" אמרה אלין בשמחה.
הייתי חסרת מילים.
מלאת שמחה שהוא סוף סוף מפנה את הזמן לבנות שלו.
"טוב אמא ניתן לך לנוח, לילה טוב" אמרה קארין ושתיהם נישקו וחיבקו אותי.
התיישבתי על הספה וחיכיתי לדור.
"קיילי?" נשמע קול צרוד.
"דור" אמרתי וקמתי מהספה.
"למה את לא ישנה מאוחר.." אמר בדאגה.
"איפה היית?" שאלתי.
"בואי רק נגיד שהחלון של אלין לא התנפץ סתם ככה" אמר בעצבים.
"איך?" שאלתי אותו.
"אלירן אוחנה, חושב שזה מאיים עליי, הוא חושב שהוא יכול להתקרב לבנות שלי!" אמר בעצבים.
חייכתי חיוך ענקי.
הוא הסתכל עליי וחייך בחזרה.
"אני שמחה לראות שאתה ככה דואג להם" אמרתי.
"איך לא? הם הבנות שלנו" אמר וחיוך עלה על שפתיו.
"את עדיין כועסת..?" שאל לא בטוח בעצמו.
"מה אתה חושב?" שאלתי בחיוך.
"אני חושב שאני הולך לנשק אותך" אמר ונישק את שפתי.
"די דור! שהילדים לא יבוא!" אמרתי צוחקת.
"איך התגעגעתי אלייך חיים שלי" אמר דור וחייך אליי.
"טוב אז.. בהצלחה בסרט ובחדר בריחה מחר" אמרתי והלכתי למעלית.
"רגע!" אמר ותפס את היד שלי.
"לא מעניין אותך לדעת מה היה עם אוחנה?" שאל.
"לא דור, לא מעניין אותי העבודה הזאת.. ואתה יודע את זה, מעניין אותי שתהיה בבית עם הילדים שלנו" אמרתי מחזיקה את הדמעות.
"בייב, את יודעת שאני עושה הכל כדי להיות כאן" אמר וליטף את פניי.
"אתה כנראה לא עושה מספיק" אמרתי ודמעות התחילו לזלוג מעניי.