Hard way to love

פרק 4-עונה 2

אהובים שלי!❤
בגלל החג אני מעלה לכם עוד פרק!
קריאה מהנה!!❤❤

נקודת מבט דילן:

"לאן אתה הולך?" שאל אבא שהופיע משום מקום,
"לשתות.." אמרתי תמים,
"דילן, שלא תחשוב שאני לא יודע שאתה הולך באמצע הלילה לחברים שלך להתשכר, ולעשן, אל תיפול ללחץ החברתי המטומטם הזה!
הייתי שם, זה לא שווה כלום, זה רק גורם לרע" אמר אבא בכנות,
"אני מבין אותך אבא, אבל אני ילד גדול כבר" אמרתי ולקחתי קולה מהמקרר,
"אתה רוצה להיות ביחידת דובדבן, לא?" שאל כשמזגתי לכוס את הקולה.

"כן" אמרתי,
"לא יקבלו אותך עם כזה כושר תפסיק עם השתייה, חלאס עם זה" אמר בעצבים,
"אתה מדאיג את אמא תן לי ולה לדעת שאתה בסדר" אמר וחייך לי,
"אני אוהב אותך דילן, תפסיק להיות סביב כל הדברים האלה, זה רק יעשה לך טוב" אמר וחיבקתי אותו,
"ייאלה לך לישון, מחר אתה באימון!" אמר כמו איזה מפקד.

"צודק אבא, לילה טוב" אמרתי ועליתי במעלית לחדרי,
"אני אוהב אותך דילן" אמר דניאל בקול מתנשא,
זרקתי עליו כרית ונפלתי למיטה,
דניאל עמד שם וצחק,
"אז לא תלך לראות את מאי שלך?" שאל דניאל
"היא לא שלי, סתום כבר" אמרתי ולכרית,
"טוב אחי, אתה סתם כל היום על האינסטגרם שלה" אמר ולקח לי את הטלפון,
"הראשונה בחיפוש שלך" אמר ולקחתי מימנו את הטלפון,
"בי" אמרתי כשדחפתי אותו מחדרי,
זאת מאי..👇

איזו יפה היא..
אני מאוהב בה כבר שנה..
אוף.. לא מצליח לגשת אליה.

היא ילדה טובה כזאת,
אני מפחד שהיא תיפגע מימני..
אני חייב שהיא תהיה שלי!
אבל איך?

נקודת מבט אלין:

בוקר..
מה זאת השעה המוקדמת הזאת!
"קארין!" צרחתי,
"כן אחותי היפה" אמרה כשנכנסה לחדרי,
"את נגעת לי בשעון המעורר?" שאלתי בעצבים,
"כן" אמרה בחיוך ענקי,
"וואי, למה?!" אמרתי בעצבים וקמתי לשטוף פנים,
"כי להזכירך, יש לנו שעת אפס" אמרה,
"מה אני אשמה!?" שאלתי.

קארין צחקה ולקחה את המסקרה שלי ושמה על הריסים שלה,
הסתכלתי עליה בהלם,
מממתי היא מתאפרת?
"או שאני חולמת, או שמת מסקרה הרגע" אמרתי,
"לא פשוט.. אני נפגשת בבוקר עם ליאור אז חשבתי" קטעתי את דבריה ואמרתי:
"מזל טוב"
פתחתי את הארון והוצאתי את הבגדים האלה👇

"זה מה שאת לובשת?" שאלתי אותה כששמתי את הג'קט,
"כן, לא יפה?" שאלתי.
היא הייתה לבושה במכנסיים רחבים בצבע כחול וחולצה בית ספר צהובה..
"למיניונים אולי.." אמרתי והיא דחפה אותי,
"נו!" אמרה והלבשתי אותה בזה👇

"אבל זה לא חולצת בית ספר!" אמרה,
"אז?" שאלתי,
"שימי את הסיכה" אמרתי ונתתי לה את הסיכה עם הסמל בית ספר שלנו,
"ייאלה בואי" אמרתי וירדנו לחנייה,
"יום טוב אחותי" אמרתי וחיבקתי אותה,
"שיט ליאור כאן" לחשה לי,
"אוקי.. אז לכי תחבקי אותו" אמרתי את המובן מאליו,
"אה, אוקי" אמרה.

היא הסתובבה והוא הסתכל עליה אז היא הסתובבה שוב אליי,
נפלטה מפי אנחה של עייפות ודחפתי אותה עליו,
כך ש'בטעות' היא נפלה עליו והם היו קרובים.

"ביוש" אמרתי והלכתי ליובל שחיכתה לי בספסל,
"זוג יפה הם" אמרה כשהגעתי,
"כן, יהיו להם ילדים שזופים" אמרתי וצחקנו,
"שמעת על הילד החדש שבא מהפנימייה הצבאית?" שאלה יובל,
"לא.." אמרתי ולפתע נשמעו צעקות,
"זין על הבית ספר הזה ייאלה" אמר איזה ילד עם קול מוכר,
"זה הוא, הוא ב-י"ב7"
"אני מכירה אותו" אמרתי כשזהיתי שזה הילד מהמסיבה עם החיוך היפה.

"איך קוראים לו?!" שאלה בהתלהבות,
"אין לי מושג..." אמרתי וראיתי אכזבה בפניה,
"יואו קלטי" אמר יובל וסימנה לי להסתכל לכיוון של קארין,
היא וליאור התנשקו,
"הנשיקה הראשונה של אחותי! איזו התרגשות" אמרתי וצילמתי אותם,
"גברת רמירז! מה נראלך שאת עושה עם הטלפון?
תני לי אותו מיד" אמרה המורה,
"מה נראלך שאת צועקת עלי?" אמרתי ויובל לחשה לי להירגע.

"סעמק" אמרתי והבאתי לה את הטלפון,
"תשמרי על הפה שלך!" אמרה כשאני ויובל קמנו מהספסל ועברנו ליד הספסל של הערסים של י"ב,
לא שמתי לב מי ישב שם,
"נחשוב עלייך" צעקתי לה ויובל צחקה,
"עושה צרות הא?" אמר איזה אחד מהספסל,
"עומרי נשמה שלי!" אמרתי כשראיתי שזה עומרי ידיד טוב שלי,
הוא קם וחיבקתי אותו.

"מה קורה בייבי?" שאל איזה אחד,
"תקרא לאמא שלך בייבי ילד" אמרתי,
"אני יכול לקרוא ככה לתחת היפה שלך?" שאל והרים את הפרצוף שלו מהרצפה,
"אתה מגעיל פשוט" אמרתי ולא הסתכלתי עליו,
הוא צחק וקם מהספסל,
"תתרחק" אמר עומרי,
"למה מה תעשה לי" אמר הילד ,
"הוא לא יעשה כלום, אני כן" אמר מישהו מאחוריי.

מי הבחור המסתורי שמגן על אלין מהילד הדביל?