Hard way to love

פרק 22- עונה 2

נקודת מבט אלין:
"את רוצה תה?" שאלתי את קארין כשקמתי מהספה.
"קארין?" אמרתי אחרי מספר שניות ארוכות.
"את לא מדברת איתי?" אמרתי בכעס.
"קארין אני מדברת אלייך" צעקתי והתקרבתי לספה השנייה שהיא שכבה עליה, הורדתי מימנה את השמיכה ו.. היא ישנה.
"אופסי.." לחשתי.
"אליני מאמי, זוכרת שב6 אנחנו הולכים לסבא וסבתא לאכול ארוחת שישי?" אמרה אמא כשיצאה מהמעלית.
"כן מאמא, אני אלך להתקלח, קארין ישנה" אמרתי והיא חייכה אלי.
"למה המורה שלך  אמרה לי שלא היית בשיעור, והפרעת בשיעור ספרות" אמרה אמא ועצרה אותי מלילחוץ על הכפתור של המעלית.
"כי היא בת זונה שחושבת שאני איזה רובוט!!" צעקתי.
"אלין רמירז!!" צעקה אמא והשתיקה אותי.
"מה קרה למה אתן צועקות?" אמרה קארין ישנונית.
"לכי לחדר קארינוש" אמרה אמא והתיישבתי על האי בעצבים.
"לא סיימנו את השיחה הזאת!" אמרה אמא והלכה לגינה.
"סעמק" מילמלתי לעצמי ולפתע דין הופיע ופרע את שערי.
"נו, למה!!?" צעקתי עליו.
"מה אמא עצבנית, מה עשית?" שאל ולקח תפוח ונגס בו.
"סתם המורה הכלבה הזאת" אמרתי ושיחקתי עם הציפורניים שלי.
"נו.." אמר דין.
הסתכלתי עליו בעצבים ואמרתי:"נכנסתי לשיעור אחרי 20 דקות וזהו"
"זהו?" אמר לא מאמין.
"טוב גם דיברתי מלא, והייתי בטלפון" המשכתי לומר.
"ואיכשהו המורה לא בסדר הא..?" אמר ודיבר עם הידיים.
"ברור! היא מורה!" אמרתי את המובן מאילו.
דין דפק את ידו על המצח והלך למקרר.
המשכתי להיות בטלפון שלי כל הדרך לחדרי ולפתע קיבלתי שיחת טלפון.
"אלין רמירז?" נשמע קול של אישה.
"כן" אמרתי.
"את נרשמת להתנדב למד"א?" שאלה אותי.
"כן!" אמרתי בהתלהבות והתיישבתי על המיטה.
"אנחנו נשמח שתבואי לראיון, לבדוק אם את מתאימה" אמרה.
"אני אשמח!" אמרתי באושר רב.
"מצוין! הראיון יהיה ביום שני מהשעות 10:00-18:30" אמרה וכתבתי בפתקים בטלפון כדי שלא אשכח.
"אוקי תודה" אמרתי מתאפקת לא לצעוק משמחה.
"יש!!" צעקתי כשניתקתי וקפצתי על המיטה.
"מה קרה!?" נכנס דניאל לחדרי בסערה.
"נחש מי הולכת לראיון של מד"א?"  אמרתי בהתלהבות ועצרתי את עצמי מלקפוץ שוב על המיטה.
דניאל צחק ואמר:"בהצלחה, אבל לפני שאת נהיית לנו אחות, לכי להתלבש אנחנו יוצאים עוד מעט"
הנהנתי בראשי וחיבקתי אותו חזק.
נכנסתי להתקלח ולפתע נשמעה טריקה חזקה של חלון.
יצאה מהאמבטיה עטפתי את עצמי במגבת.
ופתחתי חריץ קטן של הדלת כדי לראות מה קורה בחוץ.
לא היה כלום..
יצאתי בזהירות.
"אי!!" צרחתי כשהרגשתי דקירה ברגלי.
דמעות יצאו מעיניי.
"מה קרה?!" שאלה קארין כשהתפרצה לחדרי.
לא יכולתי לדבר.
התיישבתי על המיטה והרמתי את רגלי על הרגל השנייה.
קארין הסתכלה על רגלי והיא הייתה נראת מזועזעת.
"מה, מה יש לי?!" צעקתי בפחד ונסיתי לקפוץ על רגל אחת כדי לראות במראה.
"אמא!" צעקה קארין ויצאה מהחדר.
הסתכלתי במראה וראיתי מלא דם שיוצא מרגלי.
הזכוכית גדולה שתקועה בתוכה.
המראה לא הכאיב לי.. אבל, כן ההרגשה שיש לי זכוכית ברגל!
אמא נכנסה לחדר ופנייה נהפכו למופתעות כשראתה את רגלי.
"תזרקי על עצמך משהו נלך למיון, אני אגיד לאבא" אמרה ויצאה מהחדר במהירות.
התלבשתי 👇

לא יודעת איך התלבשתי כזה מהר.
(הערת כותבת- אלין לא שמה נעלים כמו שרואים בתמונה).
"דניאל תרים אותה לאוטו" אמרה אמא לדניאל כשראתה שקשה לי ללכת.
"אההה!" צעקתי כשהרים אותי בלי הודעה מוקדמת.
"שקט את, יא נוצה!" אמר וקארין צחקה.
"קדימה לאוטו! קארין תשארי בבית" אמרה אמא ויצאה לאוטו שהחנה בחוץ.
"איפה דור?" שאלה אמא כשנכנסו לאוטו ואני ודניאל מאחורה והיא מקדימה עם הנהג.
"יש לו סידורים, הוא אמר שהוא ינסה לבוא כמה שיותר מוקדם" אמר הנהג ואמא הייתה נראת עצובה.
גם אני נעלבתי, אני פצועה והוא עדיין בעבודה.. הגיוני? לא ממש..
"אלין רמירז?" שאל רופא כשחיכינו בחדר המתנה. והנהנתי.
"בואי איתי" אמר בחיוך ואמא באה איתי ודניאל הרים אותי על ידיו.
"תניח אותה פה" אמר הרופא לדניאל והצביע על המיטה.
"תודה" אמרתי לדניאל בשקט וחייכתי אליו.
"מה קרה לך?" שאל אותי ורשם כל מיני דברים במחשב שלו.
"יצאתי מהמקלחת ודרכתי על זכוכית" אמרתי בפשטות.
"אוקי.." אמר וקם מהכיסא שלו.
הוא שם כפפות והוציא את הכלים שלו ובעדינות הוציא את החתיכה הגדולה של הזכוכית מרגלי.
"אח!" גנחתי בכאב.
אמא החזיקה את ידי והרגשתי בטוחה יותר.
"נחבוש לך אותה, את יכולה לישון איתה, ואני אתן לך ימי מחלה מבית ספר" אמר והאחות שהייתה איתו חבשה את רגלי.
"אני כאן!!" אמר אבא כשהתפרץ לחדר.
"מה איתך יפה שלי? את בסדר?" שאל מתנשף מתקרב לראות מה איתי.
"מצטערת דוקטור, הוא מהיר!" אמרה אחת האחיות מתנשפת.
אבא חיבק אותי ודחפתי אותו.
"דניאל תעזור לי לרדת" אמרתי מתעלמת מאבי.
"בואי אני יעזור לך" אמר אבא והתעלמתי מדבריו והסתכלתי על דניאל.
"אלין" אמר אבא בעצבים.
"ואם הייתי במצב גרוע יותר?! גם היו לך "סידורים"!?" צעקתי והרגשתי כמה שאני מורידה מלבי.
"אלין.." אמר אבא מלמל ודניאל עזר לי לרדת.
"את בסדר?" שאל דניאל כשהנחתי עליו את ראשו כשהיינו במכונית.
"כן.. נראלי" אמרתי במחנק.
"יהיה בסדר" אמר וליטף את ידי.

נקודת מבט דור:
"מה נראה לה שהיא מדברת אליי ככה!!" צעקתי כשהייתי עם קיילי בחדר שלנו.
"אני אבא שלה!" אמרתי משתגע.
"אתה לא אבא שלה, אתה אף פעם לא שם בשבילה, הינה היום היא הייתה צריכה שתהיה שם בשבילה ולא היית שם" אמרה קיילי באכזבה.
"אפילו אותי אכזבת.." אמרה ודמעה קטנה ירדה מעניה.
"חיים שלי.." מילמלתי כשראיתי אותה בוכה והתקרבתי אליה.
"די דור!" אמרה.
"תחליט, זה או שאתה יותר עם המשפחה שלך או שזה נגמר" אמרה ובקול צרוד מדמעות.
"מה..?" אמרתי לא מבין.
"קיילי.. אני" לא הצלחתי לדבר .
פשוט מילים לא יצאו מפי.
שום דבר, כלום.
יצאתי מהחדר ונכנסתי למכונית שלי.
לאן אני נוסע?
אני לא יודע.. לחשוב, לברוח, להירגע.

היי קוראים אהובים שלי!❤
מה אתם חושבים שיקרה בהמשך??