Hard way to love

פרק 36

נקודת מבט קיילי:
"נו!!" צעקתי.
"אח!" צעקתי כשהורידו מימני את השק מהפנים והשמש צרבה לי בעיניים.
"כמה רעש את עושה" אמר אבא שלי.
"תוציא אותי מכאן!" צעקתי עליו וניסיתי לזוז מהכיסא שהייתי קשורה אליו.
"אני לא מוציא אותך מכאן עד שאת לא נשארת עם אביב!" צעק.
"מה הקטע שלך?! למה דווקא הוא!?" צעקתי בעצבים.
הוא לא ענה.
"תענה!!" צעקתי עד שכמעט לא נשאר לי קול.
"די קיילי" אמר בעצב.
"לא! אני לא התחתן איתו! אתה לא מחליט על החיים שלי!!" צעקתי חזק יותר.
הוא נפל על הרצפה ובכה.
בחיים לא ראיתי את אבא שלי בוכה.
אני בן אדם שאם הוא רואה מישהו בוכה אני חייבת לעזור ורוב הסיכויים שגם אני אבכה..
לא משנה מה הוא עשה לי, בן אדם בוכה זה בן אדם שהחליט להישבר.
אף בן אדם לא צריך להיות שבור..
"אבא.. אל תבכה. אני מתחננת" אמרתי בקול שקט.
"קיילי אם את רוצה שאני אפסיק לבכות תהיי איתו.. אני מבקש מימך" אמר וקם מהרצפה.
בלעתי את הרוק בכבדות.
"הבנתי.." אמר ולקח סכין ובא לדקור את עצמו ועצרתי אותו.
"לא!! אני אתחתן איתו, רק אל תעשה את זה" אמרתי והורדתי את ראשי לרצפה.
"תודה" אמר. בחיים הוא לא אמר לי תודה,הרגשתי תחושת הקלה אבל גם בגידה.
בגידה בדור.. אני אוהבת אותו! מה אני עושה!!
"קומי" אמר ושיחרר אותי.
"קיילי" אמר אביב.
"אני לא מאמין, את שוב שלי" אמר בחיוך שפעם אהבתי. והיום? היום הוא מגעיל אותי.
"את יודעת אחריי שדור הרג את אח שלי.
זה רק נתן לי עוד יותר מוטיבציה שתהיי שלי" אמר אביב וחיבק אותי.
"מה זאת אומרת הרג את אח שלך?" אמרתי והעפתי אותו מימני.
"את מכירה אותו, רון" אמר.
"אתה אח של רון?!" צעקתי.
"כן.. הרעיון היה שרון יביא אותך אליי למיאמי.
הוא היה צריך לשנות את השם משפחה שלו כדי שלא תדעי שהוא קשור אליי.
אבל, הוא התאהב בך! רצה אותך לו.
אני שמח שחבר שלך הרג אותו, ככה זה מוכיח לך כמה את צריכה להיות שלי" אמר וחיוך עלה על פניו.
"אתה מגעיל אותי אביב" אמרתי.
"חבל, החתונה מחרתיים" אמר.
"מי אמר שאני מתחתנת איתך?" שאלתי באדישות.
"מה זאת אומרת?" אמר אבא שלי.
"אין בעיה" אמר וכייון אקדח לאבא שלי.
הסתכלתי על הציפורניים שלי משעמום.
שיהרוג אותו, הוא עשה מספיק לי עד עכשיו.
רק רע.
"תסתכלי שוב קיילי" אמר אביב.
"ספיר!" צעקתי.
"שלא תעז לגעת באחותי!" צעקתי עליו.
"אני לא יעשה כלום, תבחרי" אמר.
"אני יעשה הכל! רק אל תגע באחותי!" צעקתי.
הוא הוריד את האקדח ורצתי אליה.
"את בסדר?" שאלתי אותה וחיבקתי אותה.
"דור יודע שאת כאן, אל תדאגי עוד מעט את עפה מכאן" לחשה לי.
"איך הוא יודע?" לחשתי.
"תשאירי קרובה לאביב, יש לו את המפתח. יהיה בסדר קטנה" לחשה לי.
הלכתי לאביב והוא נישק אותי בלי רצוני.
זאת הייתה הזדמנות שלי לקחת את המפתח מהכיס שלו.
"למה הפסקת?" אמרתי בחיוך שובב.
"התגעגעתי לשפתים היפות האלה" אמר וחזר לנשק אותי. יופי, עכשיו אני הצליח לקחת את המפתח.
הצלחתי! עצרתי את הנשיקה ואמרתי:"אני גמורה מעייפות".
"בואי נלך לחדר שינה" אמר וחיוך עלה על פניו.
"לילה טוב בייב" אמר אביב וכיבה את האור.
חיכיתי כמה דקות שירדם ואני אצא מכאן.
יצאתי מהחדר בזהירות , פתחתי את הדלת של הבית ויצאתי משם.
"יפה שלי!" צעק דור כשראה אותי.
רצתי אליו וחיבקתי אותו.
"חשבתי אני אשאר פה לנצח" אמרתי.
"איזה לנצח את פה שעתיים" אמר אלון.
"נו קוף,לך שחרר את ספיר" אמרתי ונישקתי את דור.
"רחוק מכאן הכי טוב" אמר והלך.
"הוא נגע בך?" שאל דור.
"ורציתי להקיא מכל שנייה" אמרתי והוא צחק.
"אתה ידעת מהכל ולא שיחררת אותי. למה?"
"לא יכולתי, הוא הביא אליי מלא מהאנשים שלו. לא יכולתי להוציא אותך מהראש שלי! כמאט יריתי בעצמי מרוב דאגה אלייך" אמר ועניו נהפכו לבהירות.
"די חיים שלי, אני בסדר" אמרתי.
"לא יכול, אני לא רוצה שתכנסי לעולם הזה שלי קיילי" אמר.
"דור, אני מוכנה למות למענך! אתה למדת אותי לאהוב שוב! נראה לך שאני מוותרת עלייך עכשיו?!" צעקתי בעצבים.
הוא חיבק אותי חזר ואמר:"מתי תביני מי את בשבילי? מה גרמת ללב שלי להרגיש?"
"אני יודעת. כי, זה מה שאני מרגישה" אמרתי והוא נישק אותי.
"אחמ" שיעול מזויף נשמע.
"אנחנו מפריעים לכם?" שאל אלון כשספיר לידו.
"די יא רע" אמרה ספיר ודפקה לו מרפק בבטן.
"ייאלה בוא נעוף מכאן" אמרתי ונכנסנו לאוטו.
לפתע דלת הבית נפתחה ואביב יצא מימנה.
"שיט" מילמלתי.
הוא קלט אותנו וכיוון את האקדח אלינו.
לפתע אבא שלי קפץ עליו ועצר אותו.
"את הצלת את החיים שלי פעם אחת, תורי להחזיר לך" אמר אבי ודור התניע ונסענו משם.
"וואו" אמרנו כולנו חוץ מדור.
"איזה גבר אבא שלכם" אמר דור.
"אולי נאכל משהו?" אמר אלון.
"לא יכולה לראות אוכל" אמרתי.
"שקט קיילי" אמרו ספיר ואלון ביחד.
דור צחק ואמר:"מי רוצה פיצה?"
"אני!" צעקו ספיר ואלון כמו ילדים בני שבע.
"ולחשוב שאני הקטנה במשפחה" אמרתי בגיכוח.