Hard way to love

פרק 29- עונה 2

נקודת מבט קארין:
"די תפסיקי לבכות היא בסדר" אמרתי כשאני ואלין ישבנו בחדרי.
"זה לא בגלל זה אני בוכה" אמרתי וניגבתי את הדמעות.
"מה קרה?" שאלתי.
"אלירן התחיל עם בר מול העיניים שלי!" אמרה בעצבים.
"אוי נו באמת! את אמרת שאת אפילו לא זוכרת מי זה!" צעקתי.
"נכון אבל אז כשהוא בא ואמר את השם שלו! נזכרתי.." אמרה והורידה את ראשה לרצפה.
"נו ובגלל זה את בוכה?" שאלתי.
"לא.. כי היא סירבה לו" אמרה.
"אז למה את בוכה נו!!" צעקתי.
"כי אני חושבת שאני אוהבת את נועם.. ואני לא רוצה להתאהב יותר בחיים" אמרה וחיבקתי אותה.
"לא מתאים לך בלונדי במילא" אמרתי והיא צחקה סוף סוף.
"ייאלה את ישנה איתי" אמרתי והיא הזיזה את ראשה לשלילה.
"למה לא?" שאלתי.
"אני רוצה להיות קצת עם עצמי.. עוד מעט היום הולדת ולא באלי להיות בדיכי" אמרה בחיוך.
"יופי ילדה" אמרתי וחייכנו.
"ייאלה לכי" אמרתי ופתחתי לה את הדלת.
"אווץ!" אמרה.
"רפאל שעה משגע אותי שאני אענה לו אז שקט!" אמרתי והיא צחקה ויצאה מהחדר.
"הלו מאמי" אמרתי כשהתקשרתי לרפאל.

נקודת מבט אלין:
שמתי מוזיקה והתחלתי להיפטר מהדיכאון והמחשבות.
נכנסתי למקלחת והורדתי את האיפור.
שמתי פיג'מה 👇

והתקרבלתי מתחת לשמיכה..
מדמיינת שמישהו מחבק אותי, מישהו שבאמת אוהב אותי, שלא יפגע בי בגלל שזה קטע כזה להיפרד אחרי חודש.
"עצרי הכל!" צעקה קארין כשנכנסה לחדרי והדליקה את האור ועצרה את המחשבות שלי.
קמתי משכיבה לישיבה.
"מה?" אמרה ושיפשפתי בעיניי.
"יש מלא אנשים למטה! ואבא בדרך.. ודין ודניאל אמרו לנו להיות ביחד" אמרה.
"אוי לא.." אמרתי והבנתי שהיום אני לא ישן.
"גם היום אני לא הלך לישון הא?" אמרתי כשנכנסה מתחת לשמיכה.
"במילא את לא ישנה, מה זה משנה?" אמרה וצחקה.
"שימי סרט" אמרתי והיא שמה:"משחקי חובה"
קארין נרדמה באמצע הסרט אז הרשתי לעצמי לצאת מהחדר.
ירדתי לסלון ולא ראיתי כלום מרוב חושך.
רק שמעתי את הניידות.
"אלין?" נשמע קול צרוד.
"למה את לא בחדר?" שאל אבא וקם מהספה.
"אבא!" אמרתי וקפצתי עליו בחיבוק.
"לכי לישון יפה שלי.. מסוכן היום בחוץ" אמר וליטף את פניי בנועם.
"קארין נשכבה לי על כל המיטה.. אין לי איפה לישון, כל החדרים לא מוסדרים כי מרתה לא פה" אמרתי והוא אמר:"תשני אצל נועם הוא יחזור במילא מאוחר"
"טוב.." אמרתי בלית ברירה.
נכנסתי לחדרו של נועם והריח החזק של הבושם שלו נתפס בבגדי.
"וואו" אמרתי כשראיתי את הארון שלו.
"גוצ'י, פראדה, לואי ויטון מה לא?" אמרתי כל פעם שראיתי פריט חדש.
נכנסתי למיטתו והתכסיתי.
הרגשתי מוגנת בלי פחד.
בוקר..
ישנתי מעולה!
"נועם.." מילמלתי כשפקחתי עיניים.
"סורי לאכזב! אבל זאת רק אני!" אמרה קארין.
"אוי.. אני בטח הלכתי מתוך שינה" אמרתי.
"זה בסדר ראיתי שבבוקר חצי מהכריות היו על הרצפה בגללי" אמרה קארין וצחקתי.
הלכתי לחדרי וצחצחתי את השיינים שלי ושטפתי את פניי.
"את יודעת שבחיים לא ראיתי אותך ישנה כזה טוב" אמרה ונשענה על הדלת.
"מה שתגיד" אמרתי והתלבשתי 👇

"למה את לא נשארת עם הפיג'מה?" שאלה קארין.
"כי אני יודעת שהרבה אנשים הולכים לבוא לבית שלנו מהעבודה של אבא.. ואנחנו כל היום נהיה בחדר.. ו.." קטעתי את עצמי כשהבנתי שאני אהיה כל היום בחדר והחזרתי לפיגמה.
"סעמק!" מילמלתי והיא צחקה.
"ייאלה בואי לאכול" אמר קארין ולפתע דניאל יצא מהמעלית ואמר:"תיכנסו לחדר! האנשים של אבא כאן ועדיף שלא תהיו בחוץ"
"מה קורה כאן אני כבר לא מבינה!" אמרה קארין.
"אל תיכנסי לזה, תאמיני לי" אמר ונכנסנו לחדרה של קארין.