#מקום 1 ברומנטיקה 3.11.2017
#מקום 1 במסתורין 4.2.19
סיפור אהבה עם דרמות קטנות, כי אחרי הכל.. הדרך לאהבה היא קשה.
-עונה 1 גמורה-
-עונה 2 גמורה-
*סיפור גמור*
*זכויות שמורות לי*
אם ראיתם משפט שאהבתם ספרו לי, אני אשמח לדעת❤
נקודת מבט אלין: "נראה לי מתקשרים אלייך" אמרתי חסרת אוויר כשאני ונועם היינו שנייה מנשיקה. "לא מעניין.." אמר כשהסתכל על הטלפון. "אז מה מעניין אותך קוף?" שאלתי בשילוב ידיים. "את" אמר וקולו גרם לי לצמרמורת.. או שזה הקור? "טוב קוף אני זזתי, יש לי משמרת במד"א" אמרתי. "ב8 בערב?" אמר כשהסתכל על השעון. "כן קוף" אמרתי ונכנסתי לחדרי. התלבשתי 👇
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
כן.. לא השקעתי, במילא נותנים לי בגדים אחרים לילבוש. "ייאלה זזתי" אמרתי ולקחתי את התיק הקטן שלי מהאי. "מה זה קארין?" שאלתי אותה כשראיתי שהיא יושבת וטוחנת מלא שוקולדים. "לכי תדעי אולי השומן יעבור לחזה ואז השמלה תשב עליי יותר טוב!" אמרה תוך כדי זלילה. "קאריני מאמי.. אולי עדיף שתשאירי קצת אופטימיות לדברים אחרים" אמרתי וחייכתי אליה. "לכי! את תראי השמלה תשב עלי מושלם!" אמרה בכעס וצחקתי. "כן וגם עוד כמה קילו" אמרתי בצחוק והיא הייתה נראת מבואסת. "מה קאריני.. את יודעת שאני צוחקת" אמרתי והתיישבתי לידה. "עצוב לי שהוא עוזב, ועוד לכל כך הרבה זמן! את יודעת עד שהתאהבתי במישהו והרגשתי בטוחה שהוא האחד! בום! זה נעלם!" אמרה ושמה עליי ראש. "מבינה אותך, גם אני אהבתי מישהו וחשבתי שהוא האחד.. ובסוף זה לא הרגיש לי הדדי אז ויתרתי" אמרתי והתכוונתי לנועם, כנראה שהיא הבינה ובגלל זה היא התחילה לחייך לי בערמומיות. "כן כן, זה מי שאת חושבת שזה" אמרתי מיואשת. "נפלת לידיו של בלונדי הא?" אמרה ומיהרתי להשתיק אותה. "זה היה פעם, עכשיו אני אלירן ביחד והכל טוב" אמרתי וקמתי מהספה. "גם כן, רוצח עם פנים יפות" אמרה בזילזול. "קארין אני אוהבת אותו" אמרתי בגילגול עיניים והיא קמה מהספה בעצבים. "החלטה שלך.. רק שתדעי, אני במקומך לא הייתי סומכת על סטוציונר" אמרה והלכה למעלית נשארתי שם עצבנית וחסרת כוחות. יצאתי מהבית למשמרת ומחשבותי הפסיקו כשאבא התקשר אליי. "כן אבוש" אמרתי מנסה לשמוע את קולו עם הסירנה החזקה. "את במשמרת?" שאל את המובן מאליו. "כן, מה קרה?" שאלתי. "השמלות שלכן הגיעו, חשבתי אולי תרצי לימדוד" אמר והתבאסתי שאני לא שם. "לא, אני לא יכולה לעזוב עכשיו" אמרתי בעצב קטן. "טוב אליני, ביי" אמר וניתקתי. "התעלף משתייה מופרזת של אלכוהול" צעקו האנשים שהכניסו את האיש לאמבולנס. "דופק תקין, לחץ דם גבוה" אמרתי כשבדקתי אותו. "כנראה עירבב כדור עם אלכוהול" מילמלתי והזרקתי לו חומר שצריך להוריד את הלחץ דם שלו. הוא פתח עיניים וראו שהוא בלחץ. "רפאל!?" אמרתי בהלם. "אלין?" אמר בקול צרוד. "מה זה..? השתגעת!?" צעקתי עליו. "אני לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה.. הייתי חייב לשתות אלין" אמר והחזיק את ידי. "היא אוהבת אותך רפאל" אמרתי והוא היה נראה עצוב. "למה עשית את זה לעצמך, זה מסוכן לשתות כשאתה על כדורים" אמרתי. "לא יודע, כבר לא מעניין אותי כלום כשקארין לא איתי" אמר ודמעה זלגה מעיניו. "איזה מאמי" אמרתי בשקט. "יעשו לך שטיפת קיבה, יהיה בסדר אל תדאג" אמרתי וליטפתי את ידו. "אם את אומרת הרופאה" אמר בחיוך. "אל תגידי לקארין" אמר כשהוציאו אותו מהאמבולנס. הנהנתי לחיוב והוא חייך. אחרי כמה שעות טובות נגמרה המשמרת. חזרתי הביתה במונית והכל היה חשוך כל כך. הכנתי קפה ושתיתי בגינה. "אליני!" אמרה קארין וחיבקה אותי מאחור. "מה קורה? לא נרדמת?" שאלתי והנחתי את הטלפון על השולחן. "לא איזה.. יצאתי מהאמבטיה עכשיו" אמרה וחייכתי. "איך הייתה המשמרת?" שאלה. ישר עלה לראשי רפאל, אסור לי לספר לה.. היא לא תרצה לבוא לנשף. אני לא מתכוונת ללכת איתה לבית חולים עכשיו, ובעיקר לא להדאיג אותה. "מעייפת" אמרתי אחרי דקה. "אז לכי לישון ייאלה.." אמרה ודחפה אותי. "לילה טוב אחות" אמרתי והיא חייכה אלי. נפלתי למיטה כשהגעתי לחדרי. "אימלה!" צעקתי כשראיתי את אלירן נכנס לחדרי בפתאומיות. "מה אתה עושה כאן?" שאלתי בשוק וקמתי מהמיטה. "סתם.. התגעגעתי" אמר ונישק את שפתי והרגשתי מוזר. "מה קרה?" שאל כשהתרחקתי. "סתם אני עייפה, אני אחרי משמרת" אמרתי והתיישבתי על המיטה. "את רוצה שאלך?" שאל והיה נראה עצבני. קמתי והחזקתי בידו וחייכתי. "לא" אמרתי והוא חייך. התנשקנו ונרדמנו ביחד.
