אהבה לא צפויה

פרק 1

פרק 1
״שששש״ התחלתי להתעורר מקולו של השעון מעורר. למה? למה נגמר החופש הגדול? כל כך נהנתי ואי. ועכשיו? להתחיל תיכון חדש עם כיתה חדשה ועוד מעט בגרויות.
אני רק מתחילה לחשוב על זה אני נהיית עייפה כבר. אבל בואו לא נמהר, כיתה י׳ יאלה התחלה חדשה.

בלת ברירה התחלתי לקום מהמיטה, שמעתי את קולה של אמא ״נאיה את ערה??״ צעקתי לה לעבר המטבח
״כן כן אני ערה״ לצערי.

קבעתי עם שתי החברות הכי טובות שלי שנכנס יחד לתיכון, בכל זאת קצת מלחיץ להכנס לבד, והן גרות לידי ממש, אנחנו זוג של שלישייה אבל יש לנו את החבורה שלנו של הבנות שמתוכן אני יכולה להגדיר אותן. כחברות הכי טובות שלי.
הלכתי לצחצח שיניים, לא בדיוק בפוקוס כי הייתי ממש עייפה וסידרתי את עצמי קצת חזרתי לחדר והתחלתי להתלבש, חולצת בצפר לבנה וגינס כחול בהיר עם נעליים לבנות.

שמעתי את הטלפון שלי מצלצל וראיתי שכתוב -שירוש- ״הלו״ עניתי בקול עייף, ״אחותי את מוכנה??״ לפי הקול שלה זה נשמע שהיא קמה כבר שעתיים לפני מרוב לחץ והתרגשות, עניתי לה ״כן מאוד״ מתחילה לקלוט שאני מתחילה בית ספר. שוב. ושהחופש נגמר. ״אני ולירון למטה יאלה תרדי״ היא ציוותה עלי, ״יורדת יורדת אחותי, בלי לחץ״ אמרתי לה, ״נכיר חתיכים ומלא ילדים חדשים יאלה בואי כבר ביי״, ״ביי״ עניתי לה צוחקת. ׳חתיכים׳ צחקתי לעצמי.

ירדתי במדרגות לכיוון המטבח וראיתי את אמא שבדיוק סיימה לארוז לי ארוחת בוקר לבית הספר, ״בהצלחה ילדה יפה שלי, קטן עלייך״, חייכתי אליה ״תודה אמא״ , ״יום טוב מהממת״ נישקתי אותה בלחי ויצאתי מהבית.

ראיתי את לירון ושיר מחכות לי ״נו למה שעה?״ שיר צחקה לעברי, ״יאלה בואו נלך כבר קופות״ צחקתי והן צחקו גם.

אז הגענו לכניסה של בית הספר, מלא ילדים היו. נכנסנו בול בשמונה והלכנו לעבר הבניין של השכבה שם ראינו גוש של ילדים מתלהבים מול לוח כזה שעמד ליד הבניין. הבנו לבד שכנראה שם רשום באיזה כיתה כל אחת תהיה והתחלנו ללכת לכיוון הלוח, נדחסנו בין כל הילדים וראיתי שאני בכיתה י׳12 עם לירון ״לירון את איתייי״ אמרתי לה בהתלהבות והתחלנו לצעוק כמו שני מפגרות ולהתלהב, ראינו ששיר בכיתה י׳7 עם נועה שהיא ילדה מהחבורה שלנו גם אז היא לא כל כך התבאסה שהיא לא איתנו.

נכנסו לשיעור, המורה נכנסה גם והיא נראית ממש חמודה, אני ולירון התיישבנו בסוף כשפתאום הוא אומרת לי ״את יודעת מה מתכננים על השכבה שלנו בסוף יום?״ הסתכלתי עליה ואמרתי לה ״מה זאת אומרת מתכננים? מי?״ שאלתי לא מבינה. ״נו השמיניסטים (שכבת יב׳) הם רוצים לעשות עלינו זובור מטורף כי אנחנו כאלו חדשים וזה״ התחלתי לצחוק, ״אל תדאגי לירונוש אני אשמור עלייך אם את מפחדת״, היא צחקה גם, ויכולתי לשמוע שהיא חוששת למה שיקרה בסוף יום.
כעבור שלוש שעות משעממות שהמורה חופרת על הבית ספר עצמו והתקנון הלימודים הסתיימו, בשעה טובה.
דווקא הבית ספר ממש אחלה, ענקי.

אנחנו יוצאות מהבניין ופתאום אנחנו רואות גוש בנים משכבת י׳ב מתחילים לרוץ אחרי ילד מהשכבה שלנו שקוראים לו עידו. שאלתי את נועה שהיא כל הזמן מעודכנת בדברים ״למה הם רצים אחריו?״ היא צחקה ואמרה ״עידו אמר להם בהפסקה שהם חיים בסרט ושהם לא יגעו בו ושהם מפגרים, ומבחינתם לא מתעסקים איתם, אז הם רוצים להרביץ לו״ איזה מפגרים חשבתי לעצמי. באמת חיים בסרט. לא מתעסקים איתם עלאק, מי ישמע הם השולטים של בית ספר, ״מתלהבים״ אמרתי לה תוך כדי שאני מגלגלת עיניים והיא צחקה. ראיתי אותם זורקים בלוני מים על השכבה שלנו אבל זה לא נגע בי.
לא הצלחנו לצאת מבית ספר מרוב שנהיו כל כך הרבה ילדים באזור של הבניין של השכבה שלנו. ניסיתי לצאת ולהדחף בין כל הילדים שפתאום הרגשתי את עצמי נתקעת במישהו גבוה ויחסית שרירי. הרמתי את הראש בבטחון וראיתי ילד מי׳ב ותאמת הוא היה נראה טוב אבל הוא היה גם חי בסרט כי הוא זה שהוביל את כל העניין הזה של הזובור והריצה אחרי ילדים שלא מכבדים אותם.
״את לא רואה לאן את הולכת שישיסטית?!״ (הכוונה ליודניקית) התעלמתי והמשכתי ללכת, שמעתי אותו צועק מאחורי ״אני מציע לך להזהר אל תתעסקי איתנו ובטח שלא איתי״, הסתובבתי אליו ועשיתי לו אצבע שלישית.

סוף סוף היום הזה עבר בהצלחה ונגמר ואפשר ללכת לאכול ארוחת צהריים אני גוועת.