אהבה לא צפויה

פרק 35

פרק 35
״מה קורה בינך לבין דניאל?״ הוא שאל עם עיניים על הכביש והלב שלי דילג על פעימה כשהוא הזכיר את שמו.
״כלום״ אמרתי בהיסוס. ״ועכשיו את האמת״ הוא אמר שם לב שאני משקרת.
״סתם היינו יחד לתקופה קצרה ונפרדנו פשוט אז יש קצת מתח בינינו״ אמרתי מקצרת. ״קצת?״ הוא צוחק.
״מה ממש שמים לב?״ אמרתי חצי צוחקת.
״כן אבל בקטנה, אתם תסתדרו זה יעבור״ הוא אמר מנחם אותי.
נוף הוריד אותי בבית ונפרדנו לשלום. כשנכנסתי הביתה יכולתי להבחין בדניאל מכין לעצמו אוכל ומתיישב בבר.
שיט נו אני גם רוצה לאכול היום, שוב לשבת לידו?
טוב נו נגיד. הכנתי לעצמי אוכל והתיישבתי גם אני לאכול על הבר. שנינו שתקנו. אני כל כך מתגעגעת אליו, לשפתיים המלאות האלה שלו. לפעמים אני לא מבינה למה דניאל התאהב דווקא בי. יש מלא בנות יותר כוסיות ושוות וגדולות ממני והוא דווקא התאהב בי? בשישיסטית? מה מיוחד בי בכלל, אני ילדה רגילה.
״תגידי״ דניאל קטע את מחשבותיי. ״ממ?״ אמרתי מסתכלת עליו. ״את ונוף בקטע?״ הוא שאל מסתכל על הצלחת כשהוא מלפף את הפסטה עם המזלג.
״לא״ אמרתי בלי שום היסוס. ״למה?״ הוא פתאום שאל. מה זה השאלות האלה. ״כי הוא לא...״ באתי להגיד מחפשת בעצמי תשובה. ״כי הוא לא חמוד? חתיך? ילד טוב? כי הוא לא מה? פשוט תגידי אני בסדר עם זה״ הוא אמר עוצר אותי מלהמשיך.
״כי הוא לא אתה״ אמרתי בכנות מסתכלת אל הצלחת יכולה להרגיש את החיוך המרוצה של דניאל מהתשובה שלי.
״אני מתגעגע אליך״ הוא אמר עם פרצוף עצוב כזה.
״אתה זה שהרחקת אותי ממך״ אמרתי לא מבינה מאיפה זה בא. ״אני יודע תאמיני לי שאני יודע״ הוא אמר ולא הבנתי למה הוא מתכוון. ״הכל בגלל האבא הטמבל שלי״ הוא מלמל לעצמו. ״מה?״ אמרתי לא מבינה. ״כלום עזבי״ הוא אמר מתחרט.
״נו דבר דניאל״ אמרתי. ״תבטיחי לי שלא תתעצבני״ הוא אמר בקול רציני. ״נו מבטיחה אתה מלחיץ״ אמרתי באמת נלחצת.

״ובגלל זה נפרדתי ממך״ הוא אמר אחרי שסיפר לי את כל האמת. מה?! אבא שלו? איך הוא גילה בכלל וכמה פאקינג בן זונה הוא צריך להיות כדי להפריד בין שני ילדים שאוהבים אחד את השניה? הייתי רותחת מעצבים!
יואו רציתי לפוצץ את הכל.
״נאיה?״ דניאל אמר לחוץ כשראה שאני לא מגיבה.
״אני לא מאמינה שהסתרת את זה ממני״ אמרתי מאוכזבת. ״למה לא אמרת לי? היינו מסדרים את זה יחד, חשבתי שאנחנו יחד בזה״ אמרתי עצובה. ״הוא איים עלי שאתם תעזבו, מה יכולתי לעשות נאיה? לתת למניאק הזה להרחיק אותך עוד יותר?״ הוא אמר עצבני.
״לא יודעת״ אמרתי באמת בלי מילים.
״תגידי משהו״ הוא אמר.
״ל.. לא יודעת״ אמרתי מגמגמת. ״אני צריכה שנייה להתאפס אני כבר חוזרת״ אמרתי עולה למעלה מנסה לעכל את מה שפאקינג קרה פה.
חודש שאני סובלת על הפרידה המזורגגת הזו. שאני מכניסה את עצמי ללחץ שלדניאל ירד ממני כבר ושאני לא שווה משהו. חודש שאני פשוט נתקפת בגעגועים וכאב אבל יודעת שזה לא הדדי. חודש מבוזבז.
כל כך כאב לי באותו רגע, באמת שלא ידעתי מה להגיד או לעשות.
נכנסתי למקלחת שוטפת פנים. ״נאיה?״ דניאל נכנס גם הוא. ״מה?״ אמרתי מנגבת את הפנים עם המגבת.
״מה זה בכית?״ הוא אמר מלטף אותי בלחי עם האגודל שלו, כל כך התגעגעתי לתחושה הזו. אני מרגישה שאני לא יכולה לשלוט בעצמי. ״לא אני בסדר״ אמרתי משקרת.
״בואי לפה״ הוא אמר מבחין בי שאני עצובה ולוקח אותי לחיבוק גדול וחם. כמה שהתגעגעתי לריח שלו, לזרועות שלו שמקיפות אותי וגורמות לי להרגיש הכי בטוחה בעולם.
״אני אוהב אותך״ הוא אמר מרגיע אותי. ״נסדר את זה בסדר?״ הוא אמר נושק לי לראש. ״בנתיים נהיה זהירים״ הוא המשיך. הינהנתי עם הראש מרגישה שאני יכולה להשאר בחיבוק הזה לנצח. חודש כבר לא התחבקתי איתו.
כעבור מספר דקות של חיבוק של געגוע התנתקנו ממנו.
״אני נראה לי אלך לנוח שנצ ״ אמרתי לו משפשפת את העין. ״אני גם רוצה לישון שנצ אני גמור״ הוא אמר מנסה לרמוז לי שישן איתי. ״כן״ אמרתי בהסכמה. ״מה כן?״
הוא אמר לא מבין. ״אתה יכול לישון איתי שנצ״ אמרתי לו עם חצי חיוך עצוב על מקודם וחצי שמח. הוא צחק וחיבק אותי שוב ונכנסו לחדר שלי.
•••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••
חברים אני רוצה להודות לכם על כל הצפיות וההצבעות וגם על התגובות, אתם מדהימים.
שימו לב ששיניתי את הפרופיל, אבל זה אותו סיפור.