אהבה לא צפויה

פרק 32

פרק 32

~צלצול~
סוף סוף הפסקה אחרי שעתיים מתישות שלא יכולתי להתרכז באף אחת מהן, מזל שזה מקצועות לא חשובים.
הלכתי עם לירון לקיוסק איפה שכולם נמצאים.
ופגשתי שם את שיר. ״את עכשיו מספרת לי״ אוי שיט שכחתי להגיד לה. ״אה נכון בואי לשולחן שם״ ישבנו בשולחן שליד הקיוסק.
״וזהו פשוט ככה הוא החליט להפרד״ אמרתי לה מסיימת לספר לה ולהזכר בזה עשה לי קצת כואב.
״בן זונה אני יכנס בו״ היא אמרה ופשוט לא הפסקתי לצחוק.
״עזבי אין לי כוח להתעסק בו בכלל״ אמרתי מיואשת.
״תקשיב לי טוב מאוד נאיה שימי עליו זין, היום יש מסיבה של כל התיכון ואנחנו פאקינג הולכות להנות ולהשתחרר ואמן ודניאל יהיה שם ויצאו לו העיינים על כמה כוסית את ועל מה הוא הפסיד, את חזקה ואת לא מוותרת לי עכשיו ונותנת לו להשפיע לך על המצב רוח, שמעת?״ היא אמרה מחזקת אותי ותאמת שזה ממש עזר לי.
״אני שרופה עלייך״ אמרתי לה מחבקת אותה חזק חזק.
״אבל למסיבה אני לא אבוא, אין לי חשק״ אמרתי כשהתנתקנו מהחיבוק.
״גברת נאיה, לא שאלתי, אמרתי.״ היא התעקשה.
״נו פעם אחרת קופה״ אמרתי לה.
״לא וזה סגור.״ היא אמרה שוב מתעקשת.
״בסדר בסדרררר״ אמרתי מיואשת רק שתפסיק לחפור.
כעבור עוד כמה שעות משעממות נגמר היום.
יצאתי מבית הספר נפרדת מהבנות והולכת לכיוון השער.
״שיט איך אני חוזרת הביתה?״ אמרתי מלמלת לעצמי ומתקשרת לאמא שלי תוך כדי. ״איתי״ נשמע פתאום קול מאחוריי. הסתובבתי וראיתי את דניאל ממשיך ללכת לכיוון האוטו. לא נוסעת איתו לא רוצה. יום אחד בלי דניאל ביקשתי לא יותר מזה. הוא נכנס לאוטו מסמן לי להכנס. גילגלתי עיניים והחלטתי ללכת ברגל. דניאל יצא מהמכונית ועצר אותי. ״נאיה כנסי לאוטו אל תשגעי אותי״ הוא אמר מתעקש. התעלמתי והמשכתי ללכת ברגל.
״מה הקטע הזה שאנחנו לא מדברים עכשיו?״ הוא התפרצץ עלי. שוב לא עניתי, רק העצבים במוח התחילו להצטבר. מבלי לשים לב פגשתי את הגב של דניאל מקרוב, הוא הרים אותי על הכתף כך שאני רואה רק את הגב שלו. ״דניאל יש לך שנייה להוריד אותי אני לא צוחקת״ אמרתי בעצבים. ״דניאל תוריד אותי כבר״ אמרתי מתעצבנת עוד יותר. הוא הכניס אותי לאוטו למושב מקדימה ליד הנהג, לא נותן לי לצאת וישר נכנס למושב של הנהג וסוגר את הדלת. באתי לצאת אבל הדלת הייתה נעולה.
״דניאל תן לי לצאת״ אמרתי מתכוונת לכל מילה.
״שנגיע הביתה תצאי לאן שבא לך״ הוא אמר מתניע את האוטו.
״כוסאמשלך״ אמרתי מתעצבנת. הוא רק הסתכל עלי במבט שלא הבנתי והתחיל לנסוע. כל הנסיעה הייתי בעצבים, למה הוא מכריח אותי בכלל? מעצבן יואו. לא דברנו כל הנסיעה, וגם אם היה מדבר לא הייתי מגיבה.
״נאיה״ הוא פתאום אמר.
לא עניתי.
״אני מצטער אוקיי? אבל תאמיני לי שאני עושה את זה לטובת שנינו״ הוא אמר מחנה את האוטו. יואו שיפסיק לחפור לי את המוח. זה שנפרד זה אולי עושה לו טוב. לי? זה לא עושה טוב, רק רע. אז שיפסיק לזיין את המוח. יצאתי מהאוטו טורקת את הדלת לא עונה לו וממשיכה להכנס לשער הבית.
נכנסתי לבית בעצבים ומכינה לעצמי ארוחת צהריים.
פתיתים ושניצל, נקווה שהם ירגיעו אותי. התיישבתי על הבר והתחלתי לאכול. ״לפחות אומרים תודה״ דניאל נכנס כמה דקות אחרי זורק את המפתחות על השולחן, מניח את התיק בצד ומכין גם לו לאכול. זה נכון שאומרים תודה, אבל באמת שכל צד בי לא רצה להיות נחמדה אליו בצורה כזו או אחרת. נפגעתי ברמה שלא פגעו בי בחיים, אפילו לא האקס שלי.
הוא התיישב במרחק כיסא ממני הפעם והתחיל לאכול שיש לו פרצוף עצוב על הפנים ולא הבנתי למה. אני זו שאמורה להיות עצובה, לא הוא.
״באמת כואב לי לראות אותך ככה, אבל אני באמת מצטער נאיה, ותאמיני לי שאני עושה את זה לטובתינו״ הוא אמר מפנה את הכלים ולא מסתכל עלי בקושי. הוא שטף את הכלים שלו ובדיוק שיר התקשרה אלי, שמתי אותה על רמקול כי כל הידיים שלי היו מלוכלות מהאוכל.
״הלו?״ אמרתי.
״קופהה״ היא אמרה.
״את על רמקול, אז אל תגידי דברים אישיים״ אמרתי כי דניאל היה במרחק שיכל לשמוע.
״טוב, תקשיבי היום המסיבה היא בתשע וחצי עשר ככה״ היא אמרה מתרגשת.
״אולי לא נלך למסיבה? אין לי חשק״ אמרתי חסרת כוח.
״נאיה את באה וזה סגור שמעת? נשתה קצת נהנה נשתחרר נבלה״ היא אמרה מעודדת אותי.
כשהיא אמרה את המילה נשתה דניאל ישר הסתובב דפק לי מבט וחזר לשטוף את הכלים.
״טוב חופרתתת טוב״ אמרתי לה וניתקתי.
״את גם הולכת למסיבה היום?״ דניאל שאל אותי.
מה גם הוא הולך? אוי לא. כאלו מה בכל מקום הוא נמצא?
״שמעת שכן״ אמרתי אדישה, הפעם עונה לו לראשונה.
״אל תשתי טוב?״ הוא אמר דואג לי.
״אני אעשה מה שבא לי טוב?״ אמרתי מחזירה באותה דרך.
״נאיה אני מבין שאת כועסת אבל אל תשתי בגלל זה״ הוא אמר אדיש גם הוא.
״החמאת לעצמך״ אמרתי מפנה את הכלים שלי ועולה לחדר שלי.
נכון שאני קצת מגעילה אליו, אבל אני מתייחסת אליו כמו שמגיע לו. הוא פגע בי, שבר לי את הלב ואני לא מוכנה לתת לו לעשות את זה שוב.