אהבה לא צפויה

פרק 7

פרק 7

-כעבור כמה שיעורים משעממים-
סוף סוף שעה אחרונה ליום הזה, אני כל כך עייפה ורעבה. ישנתי לא משהו. המורה לספרות כל כך חפרה והתחלתי לצייר במחברת שלי כל מיני קשקושים שפתאום לא שלטתי בזה והיד שלי כתבה את השם דניאל ומסביב לב בכזו מהירות שהייתי בהלם שזה מה שהמוח שלי גרם ליד שלי לרשום. ישר נבהלתי מעצמי וקישקשתי על זה עד שלא היה אפשר לראות מה כתוב. סגרתי את המחברת מעדיפה לא לרשום כלום. פתאום שמעתי זמזום מהטלפון שהיה מונח ליד הקלמר שלי, וראיתי           -הודעה מאת אמוש-
מה עכשיו? מה? אני גם צריכה לחזור עם דניאל? צחקתי לעצמי.
-היי נאיוש איך עובר היום? אילן ביקש ממני לבקש ממך אם תוכלי לקחת את אריאל מהגן ולשמור עליה למשך כמה שעות כי אני חוזרת מאוחר היום ואילן נוסע לפגישה רחוקה מהעבודה ויחזור רק מחר- קראתי מחייכת.
אני אוהבת את אריאל, יש בה משהו שכל כך מרגיע והכל אצלה כל כך מושלם והיא מהממת. ישר הגבתי לה
-כן ברור, אשמור עליה אל תדאגו-
-תודה מהממת שלי- אמא ענתה.
פתאום צלצול נשמע ופשוט הייתי מאושרת, נפרדתי לשלום מלירון ושיר ומהרתי ללכת לגן של אריאל.
כעבור כמה דקות הגעתי לגן שלה, פתחתי את הדלת וראיתי אותה יושבת בצד ״היי אריאלי, באתי לקחת אותך״ אמרתי לה בשמחה. היא הסתכלה עלי וחיבקה אותי ונתנה לי יד ויצאנו. היה בה משהו אדיש קצת, כאלו משהו קרה לה אבל מה כבר יכול לקרות לילדה קטנה?
דניאל גם מגעיל אליה? לפחות נהיה תאומות אבל הוא לא כי הוא דווקא מתייחס יפה לאחותו ממה שראיתי. החלטתי לבחון את ההתנהגות שלה יותר ולגלות אולי שטעיתי. כל הדרך היא הייתה שקטה, ״איך היה בגן?״ שאלתי אותה שוברת את השקט שהיה בדרך, ״בסדר״ היא אמרה באדישות עם ראש מורכן כלפי מטה, עדיין אוחזת בידי.
כעבור מספר דקות הגענו לבית והתחלתי להכין ארוחת צהריים ובנתיים הרמתי את אריאל לשבת על כיסא הבר שבמטבח שתוכל להסתכל עלי מכינה את האוכל ואולי אוכל קצת לשוחח איתה ולגלות מה קרה. הגשתי לה את האוכל ושמתי גם לי אוכל והתיישבתי לצידה, היא שיחקה עם האוכל ובכלל לא נגעה בו, הסתכלתי אליה ״אריאלי, מה קורה איתך? שתפי אותי את נראית עצובה״ אמרתי לה בקול אוהב וחם, היא הסתכלה עלי עם עיניים נוצצות ״אריאלי, אני פה בשבילך, תמיד רציתי אחות קטנה שאני אוכל לעזור לה בהכל, זה יהיה הסוד שלנו טוב?״ אמרתי מנסה לגרום לה לדבר ולהגיד מה קורה לה. היא הינהנה ואמרה לי בקול עצוב ״היום בגן ילד אמר לי שאני מכוערת כי המורה בחרה אותי לשחק במחשב ראשונה ולא אותו״ היא אמרה שדמעה זלגה לה העין היפה שלה. מיד חיבקתי אותה ואמרתי לה ״אריאלי, הוא סתם מקנא בך, את הילדה הכי יפה בעולם, אל תקשיבי לילדים שמדברים אליך לא יפה, בפעם הבאה שקורה משהו כזה את אומרת לאותו ילד לא אכפת לי מה יש לך להגיד וממשיכה לשחק, שמעת?״ אמרתי לה בקול כל כך אמיתי ואוהב, היא ישר נרגעה וחיוך עלה לה על הפנים ומשכתי אותה לעוד חיבוק שתוך כדי אני לוחשת לה ״אני חושבת שאת ממש יפה״ ונושקת לה נשיקה קטנה על הלחי, היא נשקה אותי גם בלחי והתחילה לאכול מאושרת ממש וזה הרגיע אותי ושמחתי ממש. הסתובבנו חזרה עם הכסאות לשולחן שפתאום ראיתי שדניאל עומד בכניסה למטבח. ממתי הוא פה? הוא לא בבית הספר? כמה זמן הוא עומד פה? מלא שאלות עלו לי לראש. ״מה?״ שאלתי אותו כשקלטתי שהוא מסתכל עלי ומחייך. אריאל סיימה לאכול וגם אני והיא אמרה לי שהיא עולה לשחק בבובות למעלה והסכמתי לה. אני ודניאל נשארנו במטבח והחלטתי לפנות את הכלים ולשטוף אותם. דניאל התקרב לשולחן והתיישב באחד כסאות הבר עדיין מסתכל עלי.״זה היה יפה״ פתאום הוא אמר. ״מה?״ עניתי לו לא מבינה, ״מה שאמרת לאריאל, איך שהרמת לה את המצב רוח, זה היה יפה.״ הוא אמר ואני הרגשתי לחוצה כי קיוויתי שהוא לא שמע את השיחה, מביך קצת פשוט. הוא המשיך להסתכל עלי לא הבנתי מה יש לו אז ניסיתי לשבור את הקרח ולהגיד לו ״תגיד״, ״מה?״ הוא אמר ״מה רצית להגיד לי באוטו?״ אמרתי מסוקרנת. הוא נעמד לצידי וניגבתי את הידיים במגבת מסיימת לשטוף כלים ומפנה את הגוף שלי לכיוונו כדי שאוכל לשמוע מה שיש לו להגיד. ״רציתי להתנצל?״ הוא אמר לא בטוח אם הוא שואל או אומר.
״אתה שואל אותי?״ אמרתי לא מבינה מה הוא רוצה להגיד. ״לא, אני רוצה להתנצל על היציאות שלי אם נפגעת מהן הבוקר״ הוא אמר והרגשתי שקשה לו להתנצל כי הוא לא אחד כזה ושמחתי שהוא מוריד מהאגו שלו ואומר את זה. ״הכל בסדר״ אמרתי אדישה שהוא מסתכל עלי בעיינים ואז לכיוון השפתיים ואני לא זרמתי עם המבט הזה כי לא הבנתי מה המבט אומר ולא רציתי שהוא ינשק אותי או משהו פתאום. אז פשוט התקרבתי לאזור השולחן מתעסקת בטלפון שלי כשהוא צוחק לעצמו ואני לא מבינה למה. ״מה חשבת? שאני מנסה לנשק אותך?״ הוא אומר צוחק. ״מה?״ אמרתי לא מבינה ומרגישה את המבוכה זורמת לי בגוף. ״יש לך רוטב קטשופ על השפתיים בגלל זה הסתכלתי״ הוא אמר מגחך. ישר השתמשתי בטלפון כמראה וניגבתי את הכתם בשפתיים שלי שיכולתי להרגיש את דניאל ממשיך לצחוק אבל באותו זמן גם בוחן איך אני מנקה את הכתם מהשפתיים שלי כאלו זה עשה לו את זה או משהו, לא יודעת כבר איתו. ישר הלכתי משם ומילמלתי לעצמי ׳אידיוט׳ ועליתי למעלה בודקת שהכל בסדר עם אריאל, ראיתי אותה משחקת יפה אז החלטתי ללכת לנוח קצת.