אהבה לא צפויה

פרק 6

פרק 6

קמתי בבוקר מהשעון המעורר, הייתי כל כך עייפה.
״נאיה הארוחת בוקר מוכנה״ אמא צעקה לי מלמטה
״אני באה אני באה״ אמרתי בקול צרוד. הלכתי לשטוף פנים לצחצח שיניים וירדתי למטה, התיישבתי בשולחן לאכול וכמעט נחנקתי מהאוכל שראיתי שדניאל ער בשעה כזו, דניאל? הולך לבית הספר? זה מוזר. הוא הסתובב לקחת את הסוכר וקלט את הפרצוף המופתע שלי.
״סגרי סגרי תפה שלא תחנקי״ אמר בציניות וצחק.
נמאס לי מהיציאות המפגרות שלו, יאלה שישחרר כבר, הבנתי שהוא שונא אותי, אז שלא יפנה אלי פשוט וזהו.
קמתי מהשולחן בעצבים, לא סיימתי לאכול אבל לא יכולתי לסבול אותו עוד דקה, עליתי למעלה ושמעתי אותו שם לב לזה שקמתי ככה בעצבים ואמר ״בואי בואי לפה ירגשי מה את נפגעת צחוקים איתך״ התעלמתי ועליתי לחדר להתארגן לבית הספר. בזמן שאני מחפשת מה ללבוש המחשבות על דניאל גברו וגברו ולא לטובה, אני פשוט שונאת אותו באמת והוא גרם לזה. סיימתי להתלבש ושמתי בושם ופתאום שמעתי זמזום מהטלפון שלי ׳הודעה מאת אמוש׳ פתחתי את ההודעה והיה כתוב
-היי נאיוש כבר יצאתי מהבית לעבודה, דניאל יקח אותך לבית הספר כבר דברתי איתו בדיוק אחרי שסיימת לאכול, יום טוב מתוקה-
מה היא רצינית? ועלאק סיימתי לאכול, הלוואי. יואו למה למה תמיד אני נדפקת? לנסוע איתו עכשיו? כבר פותח את היום שלי שלילי כי הוא בעצמו כזה או לפחות ככה זה נראה. לא עניתי לה פשוט ירדתי למטה מיואשת ומבינה שאם אני רוצה להגיע בזמן לבית ספר אין לי ברירה אלא לנסוע איתו. ״הולכים?״ אמרתי באדישות. ״אז אני מבין שכבר הספקת להרגע ולהתעדכן עם אמא שלך שאני לוקח אותך״ , ״אל תעשה טובות דניאל, אני יכולה גם ללכת ברגל אם זה כזה מבאס אותך״. עניתי בעצבים.
״אז אני רואה שעוד לא נרגעת״, הוא אמר מחייך חיוך שובב כדי לעצבן אותי עוד יותר. פשוט יצאתי מהדלת מחכה כבר שיבוא ונסיים עם החלק הזה של הבוקר.
נכנסנו לאוטו ופתאום דניאל הושיט לי שקית שבפנים משהו ארוז בתוכו ואמר לי ״קחי זה האוכל שלך מהבוקר תאכלי אותו את צריכה כוחות, כיתה י׳ לא פשוטה״ הסתכלתי מופתעת, דניאל? ארז לי את האוכל ודואג לי שאני יאכל אותו כמו שצריך? לרגע שכחתי מדניאל העצבני והתגלה בפני דניאל אחר. לא ידעתי מה להגיד פשוט חייכתי חצי חיוך אמיתי חצי מזוייף, אבל בפנים ממש שמחתי שהוא דאג לי ככה. הנסיעה הייתה שקטה ורגע לפני שהגענו פתאום דניאל אמר ״תגידי״
סובבתי את הפנים שלי מהכביש אליו. ״מה?״ אמרתי. ״לא לא משנה״ הוא התחרט וחנה את האוטו.
״טוב, תודה על הנסיעה״ אמרתי ויצאתי מהאוטו  והוא לא הגיב פשוט יצא גם וכל אחד הלך לדרכו.