אהבה לא צפויה

עונה 2 פרק 13

עונה 2 פרק 13

יצאתי מהמקלחת נקייה ורעננה. לבשתי סוואשרט יפה ארוך וגינס לבן.
ירדתי למטה לאחר שהתבשמתי וראיתי את דניאל במטבח מחכה לי.
כשם לב אלי הוא נשך את שפתיו. ״מה?״ אמרתי צוחקת.
״אולי נשאר בחדר שלי?״ הוא אמר בציניות עם מבט שובב בוחן את גופי. ״לא יאלה יוצאים״ אמרתי מגלגלת עיינים.

בנסיעה דניאל שם שירים טובים וממש נהנו ושרנו. כל הנסיעה עוד לא עיכלתי מה שקרה בינינו ביומיים האחרונים בכלל. אני ודניאל??
כאלו מה ואיך זה קרה פתאום? התחלתי באמת לחשוב על כל מיני דברים. ״על מה את חושבת?״ דניאל הניח את ידו על ידי והסתכל עלי לשנייה והחזיר את מבטו לכביש. ״סתם״ אמרתי מתאפסת כזה ומחייכת אליו. ״סתם?״ הוא אמר מחייך גם. ״סתם חשבתי עלינו״ אמרתי.
״מה חשבת?״ הוא אמר. ״שזה לא היה צפוי כל היומיים האחרונים״ אמרתי לו בכנות. ״וזה לא טוב?״ הוא שאל לא מבין. ״לא לא זה טוב פשוט לא חשבתי בחיים שאחרי שתחזור הרגשות שלי יציפו אותי ככה״ אמרתי מסתכלת עליו. ״אני אוהב אותך״ הוא אמר ועברה בי צמרמורת כששמעתי את המשפט הזה, כתגובה רק חייכתי והשפלתי את ראשי מהמבוכה.

נכנסו למסעדה והתיישבנו באחד השולחנות. ניגש אלינו מלצר חמוד והגיש לנו תפריטים. הסתכלתי בתפריט והייתי רעבה רצח יכולתי לאכול פה הכל. ״נראה לי אני אקח המבוגר עם טבעות בצל״ דניאל אמר לי. בעודי בוחרת את האוכל שאזמין נשמעו קולות חזקים של חבורת נערים שנכנסו למסעדה גם. הרמתי את ראשי ונפל לי הלב לתחתונים שראיתי את האקס שלי גפן, שהייתי איתו חצי שנה זוכרים?
פאק פאק פאק רק שלא יראה אותי שיט.
״דניאל אין פה כלום לאכול בוא נאכל במסעדה ליד״ אמרתי מתחילה להיות אדומה. ״מה עובר עלייך? יש פה מלא ממתי את בעייתית עם אוכל?״ הוא שאל אותי לא מבין. הסתכלתי על חבורת הילדים וחזרתי להסתכל עליו. הוא גם העביר את המבט אליהם והתפללתי שהוא לא זוכר אותם מהבית ספר. ״מה יש? את מכירה אותם?״ הוא אמר חוזר להסתכל אלי. ״כן לא בא לי פשוט לראות אותם״ אמרתי משקרת.
״את לא חייבת להגיד להם שלום״ הוא אמר במבט מבולבל ולא מבין מה עובר עלי. ״נו בוא פשוט נעבור למסעדה אחרת״ אמרתי מתחננת לפני שגפן יקלוט אותי.

קמנו לעבר היציאה ואני די הלכתי מהר מסתכלת על הרצפה בכוונה כדי לא ליצור קשר עין עם אף אחד מהם. פתאום נתקלתי במישהו, הרמתי את ראשי כדי להתנצל וראיתי את גפן. צפוי מדי הא? שיט שיט שיט.
באתי ללכת כאלו לא שמתי לב שזה הוא והוא עצר אותי בזרוע שלו וכבר יכולתי להרגיש את המבט המבולבל של דניאל.
״נאיה?״ גפן אמר מסתכל עלי.
״גפן״ אמרתי עם חצי חיוך מזוייף.
״מה את עושה פה?״ הוא שאל מחבק אותי ואני בקושי חיבקתי אותו.
״סתם״ אמרתי מחייכת.
הוא הבחין בדניאל ויכולתי להבין שגפן הבין כבר הכל. 
הוא התקרב אלי לאוזן ולחש לי ״את יכולה להגיד שאת יוצאת עם מישהו״. הרגשתי כל כך מובכת ובלחץ. הפרצוף של דניאל נהיה עצבני.
״תהנו בתיאבון״ הוא אמר באדישות במבט כאוב על זה שאני יוצאת עם מישהו אחר. חייכתי ותפסתי בידו של דניאל ממהרת לעוף משם כבר.

לאחר שהתיישבנו במסעדה אחרת וחיכינו שאחד המלצרים יגש אלינו, הייתה ביני לבין דניאל שתיקה שלא הבנתי מה המשמעות שלה.
״הכל טוב?״ שאלתי את דניאל בחשש. ״כן״ הוא אמר לא מסתכל עלי.
״ועכשיו את האמת״ אמרתי מסתכלת עליו. ״מה מה זה היה הקטע הזה נאיה? אני מפספס משהו?״ הוא אמר מסתכל עלי במבט אדיש.
״לא זה כלום, זה סתם ידיד״ אמרתי לא מפרטת יותר מדי.
״ידיד? איך שהוא העביר עליך מבטים והתקרב אליך ככה כנראה זה לא סתם ידיד״ הוא אמר חוקר אותי ולא מבין. ״מה זה משנה מי זה? העיקר שאני פה איתך וזהו״ אמרתי לא רוצה לדבר על זה. ״סבבה״ הוא אמר בטן עצבני וגם בדיוק ניגשה אלינו מלצרית.

בעודנו מחכים לאוכל שהזמנו שוב הייתה שתיקה מביכה בינינו.
דניאל היה עסוק באייפון בכוונה כדי לא ליצור איתי קשר עין.
התעצבנתי מזה ולקחתי לו את האייפון והנחתי על השולחן.
״מה את עושה?״ הוא אמר לא מבין. ״הצעת לי שנצא ועכשיו אתה תקוע עם האייפון שלך מול הפרצוף שלי? אל תיתן לי להרגיש עם עצמי פה״ אמרתי מתעצבנת והוא כתגובה שתק מסתכל על כל המסעדה רק לא עלי. ״נו דניאל אני פשוט לא רוצה לדבר על זה״ אמרתי.
״לא רוצה? אם זה משהו שאני אמור לדעת אני אשמח לדעת אותו״ הוא אמר מתעצבן גם הוא. ״אם המצב היה הפוך את היית מתה ממתח לגבי זה״ הוא המשיך. ״היינו ביחד״ אמרתי לאחר כמה שניות נאנחת.
״ביחד? כמה זמן״ הוא אמר מופתע. ״קצת יותר מחצי שנה כזה״ אמרתי מתעסקת בטבעת שלי. ״למה נפרדתם״ הוא שאל מתעניין. ״לא התאים יותר״ אמרתי חוסכת במילים. ״ומה היו המבטים האלה שלו?״ הוא שאל.
״לא יודעת לא שמתי לב״ אמרתי מכחישה קצת. ״הוא עדיין אוהב אותך נאיה?״ דניאל שאל בחוסר סבלנות. ״לא יודעת..״ אמרתי מגמגמת.
״הוא שולח לך הודעות לפעמים?״ הוא שאל. ״כן״ אמרתי בכנות.
״אז הוא בקטע שלך עדיין״ הוא אמר קובע. ״לא יודעת ולא אכפת לי דניאל, אני איתך עכשיו ואני אוהבת אותך אז די עם הסצנות״ אמרתי בבטחון לשם שינוי. ״סצנות? אם הוא אוהב אותך אני אמור לדאוג מזה כי בכל זאת חצי שנה זה לא מעט״ הוא אמר. ״בסדר אבל אני לא אוהבת אותו נכון?״ אמרתי קובעת. ״בתור מה את שואלת אותי״ הוא אמר אדיש. ״אני לא יודע מה את מרגישה לגבי ההודעות האלו שהוא שולח לך או ענארף מה״ הוא המשיך. ״אז אני אומרת לך שאני מרגישה אליך דברים, לא אליו אז תנשום״ אמרתי נוגעת ביד שלו. ״אני אמור לדאוג מזה?״ הוא שאל נאנח. ״לא״ אמרתי קובעת. ״אוקיי״ הוא אמר מלטף את ידי.