אהבה לא צפויה

פרק 10

פרק 10

הרגשתי את השמש על מאירה לי על הפנים והתחלתי להתעורר. הסתכלתי לצד השני של המיטה וראיתי שדניאל לא נמצא. הסתכלתי מה השעה וראיתי שהשעה 11:13.
ואו ישנתי די הרבה חשבתי לעצמי. בדרכ בימי שבת אני קמה די מוקדם. שטפתי פנים התארגנתי והסתכלתי בוואצפ שלי, ראיתי הודעה מדניאל ׳הלכתי לבית החולים לבקר את אמא שלי, תודה על אתמול ישנתי טוב׳ קראתי את ההודעה הזו וזה העלה לי חיוך מטורף ומוסמק על הפנים, ברגע שהבנתי שאני מחייכת ככה מיד התאפסתי מרגיעה את ההתלהבות וכותבת לו ׳בכיף׳.
באתי להתנתק מהוואצפ ופתאום ראיתי הודעה מאיש קשר שאין לי אותו. היה רשום ׳מה קורה ילדונת?׳ נכנסתי לשיחה ובדקתי את תמונת הפרופיל ואז ראיתי שזה איתי, אחד מהשביעיסטים שיצאנו איתם לסרט בשישי, איזה חמוד..
׳הכל טוב מה קורה׳ עניתי בהתעניינות.
מפה לשם המשכנו לשיחה ארוכה שנמשכה בהמשכים לאורך כל היום והרגשתי מוזר שאני מתחילה לחייך מכל הודעה שלו.
השעה כבר שמונה בערב, זה היה יום הכי לא מנוצל ומשעמם, ירדתי למטה לאכול משהו. חשכו עיניי שראיתי את דניאל וחברה שלו מתנשקים בפתח המטבח. דניאל עצר את הנשיקה להסתכל מי יורד במדרגות ושראה שזו אני יכולתי להרגיש שאפשר לחתוך את המתח בינינו בסכין, למרות שאנחנו אפילו לא ביחד. הרגשתי כל כך פגועה, לא יודעת למה. הרגשתי שאתמול בלילה היה כלום בשבילו. במיוחד כעסתי על איך הוא יכול להתחרמן במטבח כשאמא שלו שוכבת חולה? באמת זה מה שחשוב לו עכשיו? להשתיק את ההורמונים שלו? כל המחשבות החיוביות שחשבתי על דניאל אתמול בלילה בשנייה נעלמו, כאלו לא היו. ונזכרתי מי הוא באמת.
התחרטתי וירד לי כל חשק לאכול, אז עשיתי אחורה פנה ועליתי במהירות לחדר שלי ויכולתי לשמוע את דלת הבית נפתחת ונסגרת, כנראה חברה שלו הלכה או שאמא באה.
נכנסתי לחדר ונעלתי אותו, הסתכלתי על האייפון וראיתי שאיתי שלח לי ׳אז מה איתך ילדה׳ חייכתי לעצמי בלב מרגישה איך הרגשות שהרגשתי שראיתי את דניאל וחברה שלו נרגעים, הוא מרגיע אותי, איתי הוא ילד ממש חמוד.
׳לא משהו׳ עניתי לא רוצה לשקר למרות שדי נרגעתי. פתאום דפיקות על הדלת נשמעו ״נאיה את יכולה לפתוח לי דקה? זה חשוב״ קולו של דניאל נשמע. ״לא אני לא יכולה אני לא לבושה, נדבר מחר מקסימום״ אמרתי צועקת לו מעבר לדלת שיוכל לשמוע ומשקרת לו.
״נו נאיה אל תשקרי פתחי כבר פשוט תדלת הזו״ אמר בחוסר סבלנות. פתחתי את הדלת בלית ברירה שאני עומדת בכניסה לא מאפשרת לו להכנס יותר מדי. ״מה?״ אמרתי באדישות. ״אפשר להכנס נורמלי?״ הוא ענה. ״לא אני צריכה ללכת לישון כבר מאוחר״ עניתי מנסה לסיים את השיחה הזו כבר. ״נאיה לא התכוונתי שתראי את מה שראית״ הוא פתאום אמר בכנות. ״מה ראיתי בדיוק?״ אמרתי מכחישה. ״את יכולה להפסיק להיות מציקה? את יודעת בדיוק מה״ הוא ענה בעצבים. ״דניאל זה לא עניין שלי ולא אמור לעניין אותי מה אתה עושה ומה לא, רק אחר כך אל תבוא לבכות לי בלילה על אמא שלך״ יריתי מהפה מבלי לחשוב. שנייה אחר כך הרגשתי כל חלק בגוף שלי מתחרט על מה שאמרתי, אפילו לא חשבתי על מה שאמרתי, לא התכוונתי לזה בכלל, סתם רציתי לתת לו להרגיש את הצביטה שהרגשתי באותו רגע שראיתי אותם מתנשקים ומתמזמזים במטבח אחרי שלילה לפני הוא ישן איתי באותה מיטה. הפנים של דניאל ישר השתנו מאדישות כאלה לעצבניות בטירוף, יכולתי לשמוע את הלב שלו דופק במהירות מרוב עצבים. ״לכי תזדייני״ הוא אמר לי וישר עצרתי אותו מללכת. ״חכה שנייה דניאל״ אמרתי. ״מה?!״ הוא הסתובב עצבני. ״אני מצטערת לא התכוונתי באמת״ אמרתי מלאת חרטה, ״לא אכפת לי״ הוא ענה באדישות והלך. נו מה? לא רציתי שזה מה שיקרה עכשיו, לא בא לי לריב איתו, הוא חשוב לי. מה? רגע? נו הוא לא חשוב לי פשוט אני לא אוהבת לריב עם אנשים זה עושה לי רע. נו על מי אני עובדת לעזאזל? הוא חשוב לי. נכנסתי חזרה לחדר טורקת את הדלת אחרי.
נכנסתי לוואצפ כי שמעתי מלא ציפצופים.
׳מה קרה חיים? הכל בסדר? שתפי׳ ראיתי שאיתי כתב לי.
הוא כזה חמוד. סיפרתי לו סוג של כזה מה קרה מבלי לציין את העובדה שאני סוג של קינאתי או לא יודעת מה, רק שזה הגעיל אותי וכל מיני שקרים לבנים כאלה.
אחרי שהוא די הרגיע אותי את האמת אמרתי לו שאני צריכה ללכת לישון כי מחר בית ספר ושנדבר מחר. לפני שהתנתקתי מהוואצפ, החלטתי לשלוח לדניאל
׳אני מצטערת דניאל, אם אתה צריך משהו אני פה..׳
הרגשתי ממש רע. ראיתי שהוא קרא את ההודעה וענה ׳לא צריך, לילה טוב׳ זה צבט לי בלב עד כדי כך שהרגליים שלי זזו מעצמן ומצאתי את עצמי מול הדלת של החדר שלו. דפקתי בשקט, פתחתי את הדלת, החדר היה חשוך אבל אור הטלוויזיה האיר כך שאני יכולה לראות מה אני עושה ולאן אני הולכת. ״אני יכולה לדבר איתך דקה?״ אמרתי לדניאל. ״זריז״ הוא ענה חסר סבלנות. התקרבתי לעברו התיישבתי על המיטה והוא התיישר משכיבה לישיבה מולי. ״רק רציתי להגיד שאני באמת מצטערת, לא חשבתי מה אני אומרת וזה באמת לא ענייני מה אתה עושה. אם טוב לכם יחד, אז אני שמחה בשבילך רק תהיה שם בשביל אמא שלך כי היא צריכה אותך יותר מהכל בפוקוס.״ אמרתי בכנות. הוא שתק פשוט הסתכל עלי, הבנתי שהוא עדיין כועס והחלטתי פשוט לתת לו להרגע ולצאת משם. פתאום הרגשתי את ידו אוחזת בידי ״זה היה כלום״ הוא פתאום אמר. ״מה?״ אמרתי לא מבינה.
״מה שראית, לא הרגשתי כלום״ הוא אמר מנסה להרגיע את רגשות הקנאה שלי. לא יודעת מה יותר עצבן, שהוא חושב שקינאתי כל כך ושאני מאוהבת בו, או שהוא משחק בה ויכול להיות מאוד שהוא יכול גם בי לשחק. וזה לא עובד ככה. אני לא מאוהבת בו, וזה צבט לי כי יכול להיות שאני די בקטע שלו אבל לא ממש ברמה של נשבר לי הלב לראות את זה, זה פשוט צבט כזה. מבינים על מה אני מדברת?